אחרי חודשיים שחורים במיוחד, במהלכם רשמה סקציה נס ציונה ניצחון אחד בעשרה משחקים, והידרדרה מהמקום השני בליגה הלאומית עד החמישי, היא רשמה שני ניצחונות בשני המחזורים הנועלים של העונה הסדירה (נגד הפועל רעננה והפועל עפולה), ואותתה שהיא לא הרימה ידיים במאבק העלייה לליגת העל. בהפועל ראשון לציון שוב שברו שיא מביך עם פנדל בדקה ה־98 ששלח את איסמעיל עאמר ושחקניו לבית התחתון. ומה לא נאמר כבר על ההידרדות הגדולה של בית"ר תל אביב־בת ים? לא הרבה, אבל ייכתב כאן.
היום (שישי) ייצא לדרך הפלייאוף של הליגה הלאומית. הפועל ראשון לציון תארח את אחי נצרת (15:00, הברפלד), בית"ר תל אביב־בת ים תתארח אצל הפועל עפולה (15:00), וביום שני (19:00) סקציה תנסה לשמור על המומנטום מול הפועל כפר סבא שמחפשת לחזור למסלול ההצלחות. בעוד שבעה שבועות נדע מי תעלה, מי תלקק את פצעי האכזבה, ומי תצלול לליגה א'. השבוע נסכם את הרגעים שעשו את העונה הסדירה, ובעצם הביאו אותנו אל נקודת הפתיחה של הפלייאוף הלוהט, בבית העליון והתחתון.
ברקוביץ', הפעולה השקטה: יותר מהסגל שגיבשו בנס ציונה, הבחירה בניר ברקוביץ' כמאמן הפכה להצהרת כוונות של המועדון לעונת 2021/22. לברקוביץ' אמנם אין רקורד מוכח בצמרת הלאומית, אבל הוא מאמן עם פרופיל תקשורתי גבוה, וכשאתה ממצב את עצמך כמועמד לעלייה, קשה לזלזל במשתנה כזה. נכון להיום, כשסקציה מדורגת במקום השלישי ורחוקה ערב הפלייאוף במרחק 5 ו־6 נקודות מהמקום השני ומהמקום הראשון (בהתאמה), אפשר לומר שהבחירה הייתה מוצלחת. ואפשר גם לפרגן למאמן, שייצג עונה שקטה ובטוחה (מינוס תלונות על השופטים פה ושם) אחרי שעד לאחרונה משך הרבה אש וייצר הרבה רעש. מהי הסיבה לשינוי? או שמשהו בשלווה של נס ציונה דבק בו, או שהוא פשוט התבגר.
רכבת המאמנים בסופרלנד: כבר היום ברור שהפיטורים של איסמעיל עאמר בקיץ שעבר היו בבחינת חטא קדמון, והעונש, כואב כנדרש - לקבל בעיטה מהבית העליון של הליגה הלאומית בדקה ה־98 של המשחק האחרון בעונה הסדירה (נגד הפועל רמת גן), ובגלל פנדל שנוי במחלוקת. אם זה בגלל הבחירה הלא נדרשת להביא את חיים שאבו במקום עאמר, או ההחלטה היומרנית להחתים את המאמן ריימונד אטוולד (שהתקשה לא רק לנצח, אלא גם להגיע ללב ולראש של השחקנים), בהפועל ראשון ייזכרו את העונה הזאת כעונה של החלטות מקצועיות רעות, אולי מלבד זאת שבה הודו בכל הטעויות - החזרת עאמר אל הקווים. המאמן מכפר קאסם הצליח בחודשיים האחרונים להרים את הקבוצה מהמקום שמתחת לקו האדום אל המקום התשיעי, אולם כשהמרחק מירידת ליגה עומד על 4 נקודות בלבד (ו־6 מקומות מירידה), הסכנה להידרדר לליגה א' עדיין אורבת לכתומים.
האס של סקציה: אמנם בחודשים האחרונים היבול שלו קצת ירד, אבל דודו ביטון, מוליך טבלת הכובשים של הליגה, הוא האס הגדול של סקציה העונה. עם 15 שערים חתום החלוץ הוותיק (33) על קצת יותר משליש משערי הקבוצה העונה (44), שנכון לעכשיו היא גם הקבוצה הכי התקפית בליגה (א.ס כפר קאסם מדורגת שנייה עם 40 שערי זכות). מדובר בפריעת שטר כל כך חד־משמעית שאנחנו אפילו סולחים לו על האדום הכל כך מיותר בהפסד 2:1 מול הפועל פתח תקוה (צהוב שני בגין הורדת חולצה).
סופה של כל בת חסות: כנראה שלא מוקדם מדי להספיד. אחרי שצברה ב־30 מחזורים של העונה הסדירה 25 נקודות בלבד, עושה הקבוצה המאוחדת של בית"ר תל אביב־בת ים את דרכה הבטוחה לליגה א'. אולם כיאה לכל מערכת יחסים אופורטוניסטית, ספק אם האיחוד הזה ישרוד את הטלטלה. בעוד כחודשיים, כשהירידה תהפוך לרשמית, העיר בת ים, שגם ככה לא הייתה מושקעת רגשית ביחסים האלה (כלכלית, אפשר להתווכח), תמשיך להתמקד בענייניה (יוקר הארנונה ופרויקטים של תמ"א ופינוי־בנוי), ובית"ר תל אביב תחפש כלה אחרת, עליה תוכל לרכוב בדרך חזרה ללאומית, באמצעות האצטדיון או התקציבים העירוניים שהיא מציעה. הספורט בבת ים? כמאמר הקלישאה - אי־אפשר לאבד משהו שלא היה לך.
הפנדל שלא היה: מדי שבוע בליגה הלאומית, צופים המעטים שטורחים להגיע למגרשים (או אלה שנאלצים לצפות בתוכנית "הקיבוץ" בערוץ הספורט) בהחלטות הזויות של שופטי הליגה. אחת מהן, וככל הנראה המופרכת ביותר, הייתה הפנדל ששרק השופט אוהד אסולין לחובת סקציה נס ציונה במשחק נגד בני יהודה, וכפה שוויון 2:2 בדקה ה־90 (לירן עטר דייק מהנקודה הלבנה). ברגע האמת, אי־היכולת של השופט לראות צלילה כל כך שקופה ושלומיאלית, הייתה מתסכלת במיוחד. כשמביטים בצמרת הטבלה היום, ובשתי הנקודות שאבדו אז, הפסיקה הופכת למתסכלת הרבה יותר.
כתם אדום־שחור: לא רק התקרית במהלכה היכו חברי הנהלת א.ס אשדוד את מאמן הפועל ראשון, איסמעיל עאמר, תיצרב לרעה בזיכרון שלנו, אלא גם הטיפול באירוע של הגופים המשמעתיים והרגולטוריים של הליגה - ההתאחדות ומינהלת הליגות. ענישה קלה מדי (הורדת 2 נקודות ליגה וקנס של 50 אלף שקל), וצמצום הענישה בערעור (הפחתת נקודה בלבד), מהווים כרטיס אדום עבור אלה שאמורים לייצר הרתעה בקרב מחוללי האלימות. הקהל משווע לתקנון מחמיר יותר ולדיינים קצת פחות אמפתיים.
הפרא האציל: זה לא סוד שהקשר שון מלכה עשה הכל כדי לעזוב בחלון ההעברות את הפועל ראשון. זה לא רק מעיד על רמת האטרקטיביות של הקבוצה בעידן עמוס לוזון (שבניגוד לשאר עסקיו, מסרבת לנסוק) אלא גם על הפיתויים הכלכליים שיש לשחקנים בלאומית בצמרת ליגה א' (אל תנסו למצוא היגיון). מלכה, בסופו של דבר נאלץ להישאר עם ראשון, ובכל משחק מוכיח שהוא שם את התסכול בצד, ושהתעקשות של איסמעיל עאמר לא הייתה לשווא. מלכה הוא ללא ספק פינת איכות של כדורגל שאוהדי הפועל ראשון שכחו שקיימת.
הנורא מכל: הדקה הזאת הוזכרה לפחות פעמיים למעלה, אבל היא זכאית לרובריקה משל עצמה - השריקה לפנדל בדקה ה־98 בשישי שעבר שקבעה 1:1 בין הפועל ראשון להפועל רמת גן, שהורידה את הכתומים מהמקום השמיני (שמוליך לבית העליון) אל המקום התשיעי (שדן את הקבוצה לשבעה מחזורים של מאבקי תחתית מרים נגד הירידה). אובדן כזה משמעותי, בדקה כל כך משמעותית, נראה כמו חלק מסרט טראגי במיוחד. ואיזה מזל שאין לנו זיכרון קצר, ואנחנו לא שוכחים את נקודת הפתיחה של הקבוצה במאבק הזה.
