להלן על קצה המזלג הרזומה המכובד של תום פרייז, כוכב העבר של הפועל ראשל"צ: 15 עונות בליגת העל בכדוריד, שנה כליגיונר בספרד ושני תארים (אליפות וגביע) בארון. אבל עכשיו נוסף לו טייטל חדש, לא כזה שהייתם מצפים לו - פזמונאי.
12 שנה אחרי שתלה את הנעליים, אחרי קריירה ארוכה ומפוארת, שכוללת שש קבוצות שונות והופעות גם בנבחרת ישראל, פרייז בן ה־44 פרסם לפני כחודש ספר שירים ראשון - "נרקיסים - שירים שפרחו". מוצר עליו עבד בשלוש השנים האחרונות. מעטים מחובבי הענף יודעים שפרייז כבר מזמן במקום אחר והמטרה שלו כעת היא לא להניף עוד צלחת, אלא לדאוג לכך שהשירים שלו יושמעו באחד הימים ברדיו ויבוצעו על ידי מיטב הזמרים בישראל.
"בעזרת ידידה טובה - כרמית חדידה - יחצ"נית־על במוזיקה - אני מאתר את כתובות האמנים. באמצע השבוע אני עולה על האופניים ומחלק את הספר לאנשי מוזיקה רבים בתל אביב והסביבה, ובסוף השבוע לוקח את האוטו של אבא, יוצא מהעיר ומגיע עם הספר לזמרים ולמלחינים בכל רחבי המדינה. אני גם נושא הבשורה וגם השליח", מסביר פרייז.
והמטרה הסופית?
"כפולה. מי ששומע על הספר יקנה וייהנה ממנו כי הכתיבה טובה. הטקסטים מהנים גם בקריאה ולאו דווקא כשירים מולחנים. המטרה השנייה, להשתמש בספר ככלי שיווקי שיגיע לאנשי המוזיקה. מישהו שיידלק על טקסט, ילחין, יוציא סינגל ואז זה יגיע לקהל הרבה יותר גדול. ברגע שייצא להיט אחד - אני בטוח שיהיה לזה המשך. אני כאן כדי להישאר ולהמשיך בזה. אין לי שום שאיפה אחרת, אולי מלבד להיות ראש ממשלה".
"מבחינת כישרון, הייתי רמה מעל כולם"
האהבה של פרייז לשירים, כך מסתבר, לא התחילה בשנים האחרונות אלא הרבה לפני. הרבה מאוד לפני. "בכיתה ו' כתבתי את השיר הראשון", מחייך פרייז. "זה היה שיר אהבה. כולם היו צריכים לכתוב חיבור. אני כתבתי טקסט מהמם שאני זוכר אותו עד היום בעל פה. מאז לא כתבתי עד סוף הצבא. בצבא הייתי מאוהב במישהי אחרת ואז הגיע גל הכתיבה השני. לאט־לאט התחלתי להבין שיש פה משהו. בתקופת הצבא היו השנים הראשונות של הפרסומות בטלוויזיה, פתאום התחילו לקפוץ לי רעיונות, וזה בזמן שאני משחק כדוריד. הלכתי ללמוד קופירייטינג. תמיד הגדרתי את עצמי כפזמונאי, אבל לא כתבתי בשנים הללו. ניסיתי את מזלי במקביל בתחום הפרסום. נכנסתי לכל משרד פרסום שרציתי כי הייתי טוב ופוטרתי אחרי כמה חודשים כי הייתי גרוע".
מה זאת אומרת?
"מבחינת כישרון, הייתי רמה מעל כולם. רק כשנכנסתי לעבוד הרעיונות הטובים לא היו מתקבלים, אלא רק הבינוניים. לא הסתדרתי עם הדינמיקה, עם הבינוניות, עם הקושי, הלקוחות, השעות. השינוי בחיים שלי התחיל בגיל 32. הבנתי שלעבוד תשע עד חמש - הסגנון הזה הוא לא בשבילי. אני צריך להיות יותר פרילנס. התחלתי לשבת בבית ותוך כדי כתבתי עוד ועוד. התחלתי להרגיש שאני ממש טוב, הכתיבה תמיד היתה פזמונאית - לשירים שבאחד הימים יגיעו לרדיו".
"מרגיש שאני כמו אהוד מנור במנעד ובסגנון"
שינוי נוסף שעורר את פרייז היו שני התקפי חרדה שחווה לפני כשלוש שנים. "עבדתי כתסריטאי פרומואים, אבל חשבתי לעצמי שאולי באחד הימים אישאר בלי עבודה ומה יהיה איתי. זה הוביל לשני התקפי חרדה מאוד חזקים בהפרש של חודש שפשוט פירקו אותי. כמו אחרי אירוע לב, שצריך שיקום".
וזה מה שהוביל אותך להחלטה לעשות שינוי?
"ישבתי, התחלתי לכתוב וזה התחיל לרוץ. גרף שיפור מאוד משמעותי. הרגשתי איך אני משתפר מטקסט לטקסט. התחלתי לעבוד בזה בצורה מלאה בלי להרוויח שקל. הבנתי שאני אוסף חומרים, לא חייב לפרוץ מיידית. שאני יוצר תוכן שיתאים לקשת רחבה של מבצעים וישרת אותי בעתיד. בשנה האחרונה שאלו אותי אנשים: 'מתי אתה מוציא ספר?'. לפני חצי שנה נפל האסימון. עד אז להוציא ספר לא היה שאיפה או חלום. פתאום היה טוויסט: הספר יהיה המהלך שלי. כלי שיווקי שאיתו יהיה לי הרבה יותר קל. זה יצא בחנוכה והכל קרה מאוד מהר. היו לי אפילו חומרים לשני ספרים אם הייתי רוצה. רציתי שהספר יהיה טוב לכל זמר, שיהיה אקלקטי. למי שיהיה סבלנות ויקרא אותו, אז גם אייל גולן, מירי מסיקה, נרקיס או קורין אלאל יוכלו לקחת משם שירים. מרגיש שאני כמו אהוד מנור ז"ל במנעד ובסגנון הטקסטים שלי, אני זיקית טקסטואלית שיכולה להתאים את עצמה לצבע של כל אמן. יש לי טקסטים עמוקים יותר וטקסטים פופיים יותר ואני יכול לכתוב לכולם".
"בכל נקודה שאפשר לטעות אנחנו טועים. נתחיל בחינוך גופני בבתי הספר, זו בדיחה. אין חובה או שעות קבועות. עד שלא תהיה מקצוענות מלאה, לא נעשה את הקפיצה. בנוסף, יש כמות מעטה של שחקנים. כשאתה מתחיל עם בסיס צר ואין שום דבר שימשוך אותם לזה - כמו משכורות יפות או תהילה - אז אתה נשאר עם בסיס רעוע"
"אני לא כל כך אוהב כדוריד, נהניתי בעיקר לשחק"
בוא רגע נדבר קצת על כדוריד.
"התחלתי בכלל בכדורסל, אצל יהושוע רוזין ז"ל באותה קבוצת ילדים עם גילי מוסינזון. נסעתי שעה ורבע לכל כיוון, לאוסישקין ובחזרה. אני הגעתי מבית בלי תמיכה לספורט. הורים שראו אותי משחק כדורגל ודחפו שאלמד פסנתר. אח שלי, שצעיר ממני בשנה, שיחק כדוריד. ביקש שאגיע לראות אותו יום אחד באימון. ישבתי ביציע והמאמן שלו ראה אותי, 1.93 מ' שנראה ספורטאי, וישר ביקש ממני שאצטרף. כדוריד זה הרי לא ספורט שיש בו יותר מדי היצע של שחקנים. כבר באימון הראשון, בגיל 17, הייתי בין הטובים. פתאום הרגשתי שיש לי ערך".
משם יצא פרייז לקריירה ארוכה, שכללה את הפועל ר"ג, הפועל רחובות, הפועל ראשל"צ (איתה זכה בשני התארים היחידים שלו), בני הרצליה, אסא תל אביב ובאדאחוס הספרדית. בראשל"צ שיחק בשתי קדנציות. בזו האחרונה בעונת 2006/7. "הגעתי כפיבוט רביעי ונתתי שנה מדהימה. ציפיתי שיתגמלו אותי, אבל הציעו סכום נמוך יחסית ועזבתי עם סער פרנקל לבני הרצליה", הוא משחזר.
אחרי החוויה בספרד חזר פרייז לאס"א ת"א ופרש בגיל 32: "היו רצף של פציעות והרגשתי שיש ירידה ברמה, אז תליתי את הנעליים", הוא נזכר.
ולא רצית להישאר בענף, אולי אפילו כמאמן?
"אני לא כל כך אוהב כדוריד, נהניתי בעיקר לשחק. לא רואה משחקים. אח שלי, למשל, עדכן שהיה חצי גמר דרמטי באליפות העולם. כל ההסתכלות שלי על ספורט היא אחרת, אני לא יכול להיות אוהד. אוהב ספורט בצד האנתרופולוגי, הסיפורים מאחורי. זה מה שמרגש אותנו הרי".
קצת מצחיק שאתה נשמע בן אדם רגיש מאוד, אבל שיחקת באחד מענפי הכדור הכי קשוחים ויש שיגידו אף אלימים.
"הדיסוננס הוא עוד יותר מהממוצע. באמת בכדוריד, גם בהגנה וגם בהתקפה, הייתי בתפקידים הכי אגרסיביים שיש. היו לי המון פציעות, 11 פעם שברתי את האף, שלוש פעמים זעזוע מוח. קיבלתי אגרוף לצלעות והייתי מושבת לתקופה ארוכה. אני בן אדם מורכב יותר מאחרים".
למה הענף בארץ נשאר חצי מקצועני?
"לא עושים דברים נכון. בכל נקודה שאפשר לטעות אנחנו טועים. נתחיל בחינוך גופני בבתי הספר - זו בדיחה. אין חובה או שעות קבועות. עד שלא תהיה מקצוענות מלאה, לא נעשה את הקפיצה. בנוסף, יש כמות מעטה של שחקנים. כשאתה מתחיל עם בסיס צר ואין שום דבר שימשוך אותם לזה - כמו משכורות יפות או תהילה - אז אתה נשאר עם בסיס רעוע".
לסיכום, נראה שעברת שינוי רציני מימיך ככדורידן.
"על השינוי שחל בי יכולים להעיד בני משפחתי, חבריי ועמוד הפייסבוק שלי שהלך והתמלא בשנתיים האחרונות בשיר אחרי שיר אחרי שיר. המוזיקה שבמובן מסוים הרסה מקודם את חיי, הפכה עכשיו לתרופה".
