נוי בונבידה בת ה־21, כדורידנית מכבי ראשל"צ ונבחרת ישראל, חולמת להניף העונה עם קבוצתה את צלחת האליפות ואת גביע המדינה.
אם לא תשיג זאת, היא יכולה להתנחם בכך שבתואר אחד היא כבר זכתה - בשבוע שעבר. האמת היא שהוא לא הושג כלל על הפרקט, אלא על מסלול דוגמנות באשדוד. בונבידה הוכתרה כמלכת היופי של הדרום, בתחרות המסורתית והמוכרת שאירגן אורי קריספין, ואשר גברה בה על 11 מתמודדות בדרך לכתר.
"האמת שהגעתי לתחרות הזו די במקרה", מודה בונבידה, מרכזת סגנית מוליכת ליגת העל לנשים בכדוריד. "שלחתי פרטים, הגעתי לראיונות ולצילומים ועברתי הלאה. למזלי, ההכנות לתחרות וכל הקמפיינים היו בשעות הבוקר והצהריים והאימונים בשעות הערב - כך שיכולתי לחלק את הזמן באופן שווה. אני עדיין לא יודעת לאן הזכייה תיקח אותי".
חשק לעוד
מה שבטוח, שכעת היא בעיקר לוקחת אותה לבית מכבי, האולם הביתי של מכבי ראשל"צ - אחת משלוש הקבוצות הבכירות בארץ לצד היריבה העירונית הפועל ומכבי ארזים רמת גן. "ועדיין, הזכייה הזו עשתה לי חשק לעוד", מספרת בונבידה.
עד כדי כך?
"זה מתחלק לשני חלקים. יש את הקטע של ההכנות לקראת והתחרות עצמה. אני מאוד אוהבת להצטלם, קמפיינים והפקות. זה כיפי. החלק השני, כמו שאמרתי בתחרות - הכתר הזה הוא כוח, שאפשר איתו להשפיע לטובה או לרעה - תלוי לאן לוקחים את זה. כשאני אומרת כוח, זה להגיד דברים, להיות פה בשביל נערים ונערות אוזן קשבת. כי כשאתה מפורסם, פונים אליך. הלוואי והזכייה הזו תיתן לי יותר השפעה".
נשמע שאת חולמת על קריירה בתחום הדוגמנות?
"אני באמת באה עם ראש פתוח להכל. אשמח לנסות את העולם הזה. אם יהיה טוב ונחמד - אלך על זה בגדול. קודם כל צריך שיהיו הצעות. זה עולם לא קל, וצריך בו גם הרבה מזל. כשתגיע ההזדמנות, צריך לקפוץ עליה מהר".
מה החברות לקבוצה אמרו אחרי הזכייה?
"פירגנו, כולן. גם המאמנים במכבי ראשל"צ כמובן החמיאו".
השאיפה: חו"ל
לכדוריד היא הגיעה לפני עשר שנים, כשהיתה עוד תלמידה בבית ספר מקיף ו' באשדוד. "היה לי שיעור מטעם פרויקט 'זוזו'. מגיע מאמן לתוך בית הספר ולוקח קבוצה של ילדים לשחק ולהתנסות בכדוריד.
בכיתה ו' היה טורניר בהשתתפות כל בתי הספר בעיר. הייתי הבת היחידה בקבוצה של בנים, הצטיינתי וזכינו בגביע. משם הבנתי שיש בי משהו. בכיתה ח' כבר לא יכולתי לשחק עם בנים ועברתי לקבוצת בנות. התאהבתי בכדוריד. זה משחק שהוא מאוד חכם. אתה לא צריך להיות הכי חזק או גבוה בשביל להצליח בו. מספיק שיש לך ראש טוב ואתה מבין את המשחק".
אחרי שנה אחת בהפועל אשדוד, בשתי העונות האחרונות שיחקה בכלל בהפועל ראשל"צ. הקיץ קיבלה פנייה מגלעד מאור, אחד המאמנים הכי מוכרים בענף, להצטרף ליריבה העירונית.
"אני אחרי פציעה די ארוכה, קרעתי צולבת, נעדרתי להרבה זמן וכשחזרתי - דיבר איתי גלעד. כרטיס השחקן שייך לי, הגעתי לשיחה, ולמרות שהיו עוד כמה הצעות - בחרתי בקבוצה הזו. עד עכשיו הולך בסדר גמור. מאמינה שעוד מעט ארוויח דקות משחק, אבל ללא קשר לזה - מדובר באחת הקבוצות המקצועניות ביותר שיש בענף. דואגים לנו להכל. לא חסר כלום. תמיד יש למי לפנות. אם זה בדברים הקטנים ביותר. פיזיותרפיה, מדים לאימון, כביסה, תמיד יהיו בקבוקי מים. מה עוד שאנחנו מתאמנות חמש-שש אימונים בשבוע".
עם יד על הלב, אפשר לפתח קריירה כשחקנית כדוריד?
"חושבת שכן. השאיפה שלי, עוד לפני הפציעה, היתה לצאת לשחק בחו"ל. גם היום עוד לא פסלתי את הרעיון".
עושה רושם שאחת הבעיות הגדולות בענף היא היעדר החשיפה.
"בארץ, זה לא סוד, מתייחסים בעיקר לכדורגל ולכדורסל גברים. יש נטייה לזלזל בספורט נשים. לא מעריכים, לא מסקרים. גם הבנים תמיד היו אומרים אחרי משחקים 'אם הייתי משחק מולך - הייתי מנצח'. כל מיני אמירות שכבר לא צריכות להישמע. לכן, כל כך טוב לנו במכבי ראשל"צ, זה לא מובן שיש צוות מקצועי מסביב. יש לנו את מה שיש לקבוצת הגברים. אפילו חדר הלבשה ששייך רק לנו. כן, זה יישמע לך אולי מוזר, אבל לרוב הקבוצות בארץ אין את הדבר הזה. בארץ הבינו כנראה מאוחר שיש מקום לנשים בספורט. רק בטוקיו לינוי אשרם ואבישג סמברג הוכיחו איזה אלופות הן".
לא מרגיז אותך מיעוט הקהל במשחקים?
"ברגע שלענף הכדוריד יהיו תקציבים כמו לכדורגל ולכדורסל - וישדרו אותנו כמו הגברים - אז הענף יהיה מוכר ואנשים יעניקו לו תשומת לב. כרגע זה מאוד נחות. לא כי אנחנו פחות מקצועניות, אלא כי הפערים בין נשים לגברים עצומים".
בטח בכל הקשור לפערי שכר.
"זה מאוד מבאס שאי־אפשר להסתמך כלכלית רק על הכדוריד. שחקנית כדוריד לא יכולה להיות מקצוענית ולהתעסק רק בזה בארץ. חייבים גם ללמוד ולעבוד במקביל. אני, למשל, סטודנטית לחינוך, חברה וספורט בקריית אונו. מצליחה לשלב את כל הדברים. בחרתי בלימודי בוקר וזה לא מתנגש עם האימונים והמשחקים".
עניין של תועלת
הכדוריד הישראלי מצטייר, לפחות בעיני חובב הספורט בארץ, כאלים במיוחד. בטח בפציעות התכופות. "אלים זו מילה קצת מרתיעה", מבקשת בונבידה להבהיר. "המשחק מאוד אגרסיבי, עם המון מגע. בעצם בעזרת המגע אתה מונע מהיריב את כיבוש השער. זה חלק בלתי נפרד מהענף. מה שכן, אתה כשחקן צריך להיות ספורטיבי. אלימות, לדעתי, יש רק כשיש עבירות בלתי ספורטיביות - ואז זה מכער מעט ומוסיף לסטיגמה".
ההורים רגועים כשאת על המגרש?
"ישר כשכנסתי לכדוריד, ההורים תמכו בי באופן מלא והגיעו לכל המשחקים, גם אלו בנבחרות ישראל באליפויות אירופה. אמא אמנם מאוד פוחדת שאפצע, אבל גם יודעת שזה מה שאני אוהבת לעשות".
שאיפות לעתיד בכדוריד יש?
"אשתדל להגיע הכי רחוק שאני יכולה. עובדת קשה בשביל זה".
ומה לגבי עולם הזוהר?
"בעולם הדוגמנות או המשחק - אם ייצא לי - לא אפסול שום דבר. אשתדל שזה לא יפגע לי בעוד דברים. אם אראה שזה שווה - אקריב יותר בשביל זה".
לסיום, מה יותר קשה: לכבוש שער או לצעוד על המסלול?
"וואו. אולי להבקיע שער. רק אולי".
