לא ניתן לעשות הפרדה בין השלכות הקורונה לבין העיסוק שלנו בכדורסל. גם אנחנו הספורטאים מושפעים ממה שקורה מחוץ למגרש, ובמיוחד כשהאולמות ריקים. הקהל עוזר לנו ונותן אנרגיות.
ובמיוחד אצלנו במכבי ראשון לציון יש קהל מדהים שתמיד דוחף ומורגש. לצערי קצת התרגלנו לכך שאין קהל באולמות, עוד מסיום העונה שעברה, כך שבעונה הקרובה זה לא יהיה חדש לנו. אבל אין ספק שהחיסרון של האוהדים מורגש מאוד.
המגיפה הזאת היא לא פשוטה לכולם, אבל בכדורסל אף אחד לא בוכה על כך, כי אנחנו יודעים שיש בינינו אנשים שאין להם עבודה או שאינם יכולים לעבוד.
המצב מחייב אותנו לשמור על עצמנו כספורטאים, אפילו יותר מבעבר. פחות לצאת למקומות הומים. בקבוצה אומרים לנו תמיד שיש לכל אחד מאיתנו אחריות על קבוצה שלמה, כי אם אני נדבק חלילה, אני יכול להדביק קבוצה שלמה. לאורך העונה נצטרך לשמור על עצמנו כמה שיותר, ובתקווה שיהיו כמה שפחות נדבקים בליגה כי זה באמת מצב מטורף.
עדיין נשאר אצלנו משהו מתחושת ההחמצה של סיום העונה שעברה, כי היינו בכושר שיא, והגענו לגמר הפיינל פור בכושר הכי טוב בליגה. היתה בנו אמונה שלמה שאנחנו הולכים לעשות את זה. שזה פתוח לגמרי. וקשה וכואב להפסיד משחק על אליפות, כי כשאתה כבר מגיע לגמר אתה רוצה את הצלחת. מה עוד שמדובר בעונה שנייה ברציפות שהגענו שלב אחד לפני התואר. אבל זה הספורט. לומדים. והלוואי שתהיה לנו עוד הזדמנות כזאת.
לקראת העונה החדשה יש לנו קבוצה איכותית חדשה, ואנחנו לומדים זה את זה. רק השבוע הזרים הצטרפו לאימונים איתנו. יש לנו חבר'ה טובים, מנוסים ומוכחים - ועכשיו צריך רק לאחד את כולם. אחרי העזיבה של שני ישראלים ותיקים נהפכתי לישראלי המנוסה ביותר בקבוצה. מצפים שאקח אחריות, והניסיון שלי צריך לבוא לידי ביטוי. אני מאמין שאעשה את זה.
לקראת השנה החדשה אני קודם כל מאחל בריאות לכולם, ושנתגבר על המגיפה. אני מייחל לכך שהקהל שלנו יחזור למגרשים וידחף את השחקנים. ושכמו כל שנה נגיע לאן שאנחנו מכוונים: להיות קבוצה מובילה מהצמרת של הכדורסל הישראלי.
