הרינגטון בעת החיוג לטלפון של ג'ינו מגנאג'י, 'רק אני והגלשן שלי' של דני סנדרסון, מבהיר היטב מי האיש שנמצא מן העבר השני של הקו. גם העובדה שבימי הקיץ החמים נדירים המקרים שבהם הוא עונה לטלפון לפני שעות הצהריים המאוחרות מעידה על אורח חייו. ואם כל זה עדיין לא מבהיר את התמונה, נחשוף כאן ועכשיו שמדובר בפריק חסר תקנה של גלישת גלים.
התאהב בים
בשנות ה-80 וה-90 הוא נחשב למלך הגלים בחופי הארץ. כיום הוא מנהל את בית הספר לגלישה 'סאמר סקול' שבחוף פלמחים, וגם חנות לאביזרי גלישה בבעלותו ב'רובע' של ראשל"צ. כ-100 ילדים שנדלקו על ספורט הגלישה מתאמנים בביה"ס שלו, ועם השנים הוא נהפך לדמות המזוהה ביותר עם הענף בראשל"צ ובסביבותיה.
בצעירותו מגנאג'י (44) לא ממש אהב ללמוד, אבל אהב מאוד את הגלים ואת הגלישה. כשהיה נער הוא שיחק כדוריד, ונחשב לשוער כשרוני במכבי ראשל"צ. הוא שיחק במדים של הצהובים עד גיל הנוער, אבל לא הגיע לבוגרים מאחר שנטש את המגרש לטובת הים.
כבר כשהיה בן 12 התאהב מגנאג'י בים, אבל בהיעדר תחבורה ציבורית מסודרת לחוף באותה תקופה מיעט לבקר בו ולגלוש. "זה לא שלא אהבתי כדוריד, אבל האהבה לגלישה ניצחה", הוא נזכר. לאביו, חיים ז"ל, שלא ראה בעין יפה את ביקוריו בים במזג אוויר סוער בחודשי החורף, נהג מגנאג'י לספר כי הוא מצוי בדרכו לאימון כדוריד, אבל היה 'מבריז' מהאימונים ועושה את דרכו לים.
בצעירותו היה מגנאג'י בחור גדול וחזק שהרגיש כמו בבית בכל החופים בארץ. הגולשים האחרים לא העזו להיכנס לטריטוריה שלו (בענף קיים מאבק על מיקום בין הגלים) והוא קיבל עד מהרה את הכינוי 'השור הזועם', על שם סרט האגרוף המפורסם.
לפני 13 שנה, אחרי שטייל ברחבי העולם וגלש בחופים של ארה"ב, בקוסטה ריקה, בסרי לנקה ובאיים המלדיביים, הקים מגנאג'י את 'סאמר סקול'. "זיהיתי את הפוטנציאל המסחרי של הגלישה, ונכנסתי לעומקם של דברים. הפעילות הזאת כבשה אותי ברמה כזאת שאני מוותר על דברים שאותם מאוד אהבתי לפני שהכרתי את הענף".
בעבר ניהל מגנאג'י את חברת 'אינטרסרף' בת"א, מפעל הגלשנים הראשון בישראל. הבעלים של אותו מפעל שימש ספונסר שלו והסכים לספק עבורו גלשנים, ותוך כדי ניהול החברה הוא פתח את בית הספר לגלישה בפלמחים. כיום, מלבד ביה"ס, הוא גם מנהל את החנות שאותה פתח לפני שנה ב'רובע' של ראשל"צ. "בעלי העסקים השכנים אומרים לי: 'הבאת את הים לרובע'...".
במרבית חודשי השנה מנהל מגנאג'י את בית הספר מהחנות, אבל בחודשיים של החופש הגדול ושל הקייטנות הוא נוהג לשהות יום יום בים בשעות הבוקר. 17 מדריכים עובדים אצלו במחזור הקייטנות בפעילות המתקיימת בפיקוח ובאישור של משרד החינוך. כמו כן הוא נוהג להעביר לתלמידי בתי הספר הרצאות אודות בטיחות בים לקראת הקיץ. "אני נוהג לומר להם איך לזהות זרמים ובורות, והיכן להימנע מכניסה למים".
סירב לקינסטליך
מגנאג'י בונה גלשנים בעצמו, ומפתח דגמים שונים. "אני מבין את התורה שבין הגל לגלשן", הוא מסביר ומספר כיצד סירב להצעה של ראש העירייה, רז קינסטליך, לנהל את המועדון העירוני בחוף ראשון לציון: "אני אוהב את חוף פלמחים ואת הטבע. המבנה הטופוגרפי שלו הרבה יותר טוב מזה של חוף ראשון. יותר קל ובטוח לעבוד בפלמחים".
בניגוד לענפי ספורט תחרותיים אחרים, שאליהם מגיעים תלמידים עם חלומות להגיע להישגים מקצועיים או על מנת להתבסס מבחינה כלכלית, לגלישה מגיעים בעיקר מתוך אהבה לים ומהשיגעון לגלים.
"הגלישה בארץ היא עדיין חובבנית. לא בגלל שהאיגוד חלש, אלא בגלל הגלים", מסביר מגנאג'י מדוע עדיין לא נרשמו בישראל הישגים בינלאומיים. "בישראל אין גלים גבוהים, כך שכדי להיות מקצוען אתה צריך לצאת לחו"ל ולקבל תמיכה תקציבית. בלי התמיכה הזאת לא ניתן להתמודד בשוויון כוחות נגד הגולשים המובילים בעולם. קשה מאוד להוציא מפה אלופים, אבל כולם אוהבים את הגלישה כדרך חיים.
"מהרגע שבו אתה מתאהב בגלישת הגלים – אתה לא נפרד ממנה לעולם". אז תארים בינלאומיים התלמידים שלו אמנם לא רשמו, אבל הגלישה עזרה להם לא מעט בחיים, ובמיוחד לאלה הסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
"הגלישה היא הפתרון הטוב ביותר לתופעה הזאת", הוא טוען, "והתארים פחות רלבנטיים לעומת ההישגים בחיים עצמם. אני עצמי בגישה של אנטי ריטלין, כי עם כל הכבוד לתרופות - אני יודע שהגלישה טובה ויעילה יותר לטובת טיפול בבעיות קשב וריכוז. אני ישר מבחין בילד עם ריטלין. הגיע אליי ילד אחד שאמא שלו רצתה לבטל את ההרשמה אחרי שאמרתי שאני לא מוכן לקבל ילד שלוקח ריטלין. אמרתי לה שתבוא, תהיה איתו יומיים ותראה מה קורה. בסופו של דבר הילד חזר לביה"ס בלי ריטלין, למד כמו שצריך - ועכשיו הוא כבר עושה חיל בצה"ל".
