בזמן שקבוצת הנשים של מכבי ראשון לציון בכדוריד הפכה העונה למקצוענית לכל דבר, אצל היריבה העירונית הפועל ראשון ממשיכים להתנהל ללא עזרה כלכלית משמעותית, כאשר שחקניות הסגל עושות זאת בעיקר בשל ההנאה העצומה ואהבתן למשחק.
מרבית האדומות, למעשה, נאלצות להתפרנס מעבודה אחרת, כשאחת מהן היא השוערת הוותיקה (35) רוית שושן, שמשחקת במועדון כבר 23 שנה, מאז הייתה ילדה בת 12 והחלה את דרכה אצל המאמן וובה זייקמן.
אדומה בנשמה
שושן, עד כמה שזה ישמע בלתי אפשרי, עובדת במשמרות לילה ומגיעה לאימונים ולמשחקים לפני ואחרי שעות העבודה הלא שגרתיות.
השוערת הוותיקה, שמגדלת ילד עם בת זוגה (תינוק נוסף אמור להיוולד לשתיים בקרוב) מחלקת את זמנה ב-10 השנים האחרונות בין האימונים והמשחקים ועבודתה במשרה מלאה כעוזרת קב"ט בחברת החשמל.
"אין ספק שזה מאתגר", מציינת שושן שאת כל שנותיה על המגרש מעבירה בהפועל ראשון לציון, מלבד חצי עונה בחולון.
"צריך לתכנן את הלו"ז הרבה זמן מראש ולא ניתן לעשות דברים מרגע לרגע. אני גם עובדת במשמרות, אז זה קצת יותר בעייתי, אבל מנסה לעשות מה שאפשר. פעם בשבועיים או שלושה יוצא לי להיעדר מאימונים ולמשחקים אני תמיד דואגת שיחליפו אותי.
"לכל השינויים אני דואגת חודש ואפילו חודשיים מראש. לפעמים אני מגיעה לאימון ואחר כך ממשיכה למשמרת לילה, אז לא יוצא לי להפסיד יותר מדי אימונים".
שושן מעבירה שמונה שעות בעבודתה ולא אחת קורה שמשחק נערך למחרת משמרת לילה. "במקרה כזה אני מגיעה הביתה בבוקר, ישנה כמה שעות, לוקחת את הילד מהגן אחרי הארוחה, מקלחת אותו ומלבישה אותו ואז יוצאת למשחק".
כמובן שסדר היום הצפוף מגביל שחקניות מסוגה לעומת מקצועניות: "אני לא יכולה להחשיב את עצמי לשחקנית מקצועית בגלל הרבה דברים. אורח החיים שלי, עם העבודה בלילות, גורם לכך שהכל מתהפך מבחינת הארוחות ושעות השינה".
לא קורה שאת מגיעה לאימון או למשחק ומרגישה מותשת מעייפות?
"אני נופלת מהרגליים אחרי זה, כי לפני משחקים עדיין יש לי את הדרייב, האדרנלין והמוטיבציה. אני מכירה את עצמי ואת הגוף שלי ויודעת איך להכין אותו למשחק. אני יודעת כמה זמן אני צריכה לישון לפני כן, מתי לקום ומה לאכול. בסוף משחק העייפות מורגשת, אבל לפעמים אין לי ברירה ואני חייבת להמשיך למשמרת לילה".
איך זה מרגיש כשאת רואה מנגד את ההתנהלות המקצוענית של מכבי ראשון לציון?
"אם לי הייתה האפשרות להתעסק כל היום רק בכדוריד, ללכת לחדר הכושר כדי לחזק את הגוף שלי ולהכין אותו הייתי שמחה מאוד, אבל לצערי זה לא המצב ברוב הקבוצות בארץ.
"אנחנו לא מקנאות במכבי ראשון, כי מה שקורה שם טוב לכדוריד הנשי ועוזר לו להתקדם ולהתפתח. השאיפה הגדולה היא שיבואו עוד ספונסרים, אולי לא ברמה של ראול סרוגו, אבל כאלה שיוכלו לעזור לענף להתרומם ולאזן את הליגה".
אף שמכבי ראשון לציון הוכיחה העונה את כוחה גם באירופה, שושן מאמינה שהיא וחברותיה מסוגלות להיאבק מולה על התואר: "אנחנו תמיד מאמינות בעצמנו ובסגל שיש לנו. ברור שהשנה זה הרבה יותר קשה, כי מכבי ראשון קבוצה מצוינת.
"הלוואי שברוב המועדונים היו בונים סגלים כאלה, אז אולי גם הליגה שלנו הייתה נראית קצת יותר טוב. תמיד אנחנו באות במטרה להילחם ולנצח וגם על האליפות נילחם, כי אנחנו לא מאלה שמורידות ראש לפני משחק. כל השנים הייתה יריבות חזקה בין שתי הקבוצות והמשחקים היו צמודים ומעניינים, מאז שהייתי בנערות".
גם אצל קבוצות הגברים בארץ אין תקציבים גבוהים בהשוואה לכדוריד האירופי, ואצלם עוד משלמים יותר מאשר אצל הנשים. מתסכל?
"אף פעם לא עשיתי את ההשוואה בין מה שהגברים מקבלים לבין מה שאנחנו מקבלות. אני מתה על קבוצת הגברים שלנו, יש אחווה מאוד חזקה ואנחנו מגיעות למשחקים שלהם, אבל אני מסתכלת נטו על הנשים.
"אני בטוחה שההנהלה עושה את השיקולים שלה מהבחינה הכלכלית במטרה להחזיק את הקבוצות שנים, ולא שנה שנתיים ושאחר כך תהיה ירידה. בגלל זה אני לא נכנסת לכל השיקולים הכלכליים ובטוחה שהם עושים את כל מה שאפשר. תמיד היו בעיות תקציביות של מחסור בספונסרים ולי אין מה להיכנס לזה. אני רק יודעת שמהצד שלהם הם מנסים לעשות את הכל וגם אנחנו עושות הכל כדי להמשיך לשלב את הכדוריד בחיים שלנו".
סיפוק מעצירה
הכדוריד הנשי, כאמור, ממשיך לדשדש בארץ. הסכומים המשולמים בו מזעריים, הכיסוי התקשורתי כמעט ולא קיים וקהל מועט מגיע למגרשים. "זה עצוב", טוענת שושן, ומתנדבת להסביר מה משאיר אותה בכל זאת במגרש כל כך הרבה זמן למרות המחסור בתגמול כלכלי הולם.
"מי שמכיר את הספורט הזה וראה אותו פעם הופך להיות מכור", היא משתפת. "כששואלים אותי איך בגילי אני ממשיכה עדיין לשחק אני עונה שאי אפשר להסביר את זה.
"מי שלא נמצא בתוך הענף ולא חווה אותו, לא רק מהשתתפות במשחק אלא רק מצפייה - נעשה מכור לאדרנלין ולכל מה שיש בו. זה משחק עם כל מה שאפשר לקבל בספורט. בשבילי הפועל ראשון זה מעבר לספורט. זו משפחה, כי אני מכירה את הבנות האלה שנים ארוכות ועברנו המון דברים ביחד".
לפני סיום, ובקריצה מחויכת, שושן מעידה שגם בקרב הנשים נחשבות השוערות ל'משוגעות'. "זה אותו הדבר. מי ששוער צריך להיות משוגע ושרוט כדי לחטוף כדור בפנים וזה לא משנה אם מדובר בבנים או בנות, כי אנחנו מתאמנות גם עם הבנים. זה כיף, כי אין תחושה יותר טובה מאשר לעצור כדור קריטי. זה נותן סיפוק עצום".
