לדרל מונרו יש מקום מכובד בהיכל התהילה של כדורסלני מכבי ראשון לציון לדורותיה. ה'פורוורד-סנטר', שבתחילת השנה האזרחית הבאה יסגור 35 שנות קיום, קיבל חוזה לעונה נוספת לא כי עשו לו טובה, אלא כי הסיכוי להחליף אותו בשחקן טוב ויעיל יותר אינו גבוה. ובעיקר כי כף הזכויות שלו במועדון עמוסה מאוד.
אמנות ההסתגלות
"אמנם לא ניצחנו במשחק האליפות בסיום העונה שעברה, אבל הגענו למעמד הזה והעונה הסתיימה כשעברנו בשלום משהו שלא קרה מעולם - הקורונה - ונשארנו בריאים. כך שעצוב היה להחמיץ את התואר, אבל הרגשתי אז שהפרופורציות הן כאלו שהעניין הבריאותי הוא העיקר. הייתי צריך לחזור למשפחתי בסיום העונה, ולא ידעתי איך הכל יעבור. מבחינת הכדורסל ידעתי שנהיה בסדר, ולשמחתי גם החלק הבריאותי עבר בשלום".
ראו גם >>>
אחרי סיום העונה שעברה היה למונרו חודש אחד בלבד לשהות במחיצת אשתו ושני ילדיו (ילדה בת 10, ילד בן 6) בארה"ב, לפני שחזר לאימוני טרום העונה בארץ. "זה קצת קשוח להיות רחוק מהם, אבל אתה תמיד עושה את הכי טוב שאתה יכול", הוא מסביר בדרך הרציונלית שלו .
גם על כך שהגיל שלו כבר מתקדם למדי, ועליו לשחק לצד שחקנים צעירים בהרבה, יש למונרו תשובה ברורה: "הנפש שלי חזקה וחדה כמו תמיד. היא הדבר הכי חזק בגוף שלנו, וכל עוד שהיא תישאר חזקה - הגוף ילך אחריה ואהיה בסדר. במקביל אני מנסה לשמור על עצמי הכי טוב שאני יודע. לאכול נכון, לעשות מתיחות ולמעשה כל מה שיכול לעזור לי מבחינה פיזית".
ולרוץ לצד שחקנים צעיר זה אתגר, או שאתה בעיקר מצפה מהם ללמוד ממך?
"הכל ביחד. אני אמור לתת להם דוגמה אישית בכל מה שקשור לאיך להגיע מוכן ובמיטב היכולת לאימונים ולמשחקים. כשחקן, קח אחריות על עצמך ותעשה כל מה שצריך כדי להיות במיטבך, כולל ללמוד ממי שיותר מנוסה ממך. אנחנו קבוצה, ואולי יהיו מכשולים בדרך, אבל בעזרת גישה נכונה וביחד - נסתדר איתם".
קבוצה צעירה תהיה בנויה למשחק של ריצה. אתה אולי כבר תעדיף משחק עומד?
"צריך לערבב את זה נכון. תמיד יכולתי להסתגל לדרישות המשחק, והצלחתי לשחק בצורות שונות כל עוד שהן נכונות למשחק עצמו. ומבחינתי הראיה הכי טובה לכך היא ששיחקתי בליגות שונות במדינות שונות - ובכל מקום יש שוני מסוים באופן שבו הכדורסל משוחק - ובסוף תמיד הסתגלתי. מצאתי את הדרך, וגם בעונה הבאה אני מאמין שאמצא".
אחרי העזיבה של עוז בלייזר ושל אדם אריאל, בעונה הקרובה הסגל יהיה מנוסה פחות.
"נראה לאן זה יקח אותנו. אם אתה מספיק מבוגר כדי לשחק, אז הגיל לא משנה כי המאמן והמערכת כולה מצפים ממך שתנצח במשחקים. תבוא מוכן, תתאמץ - זה מה שמצופה ממקצוען".
גיא גודס ממשיך להוביל את מכבי ראשון.
"מגיע לו. אני אוהב אותו כמאמן, ואפילו כבן אדם - שזה הכי חשוב לי. מאוד משמעותי מבחינתי שאוכל לכבד את המאמן שלי כאדם. הוא מאמן של שחקנים. תמיד זמין לך, מבין, מגבה וקשוב. ובמקביל גם מצפה ממך להרבה. וזה מה שאני מעריך במיוחד: כשיש לך צפיות מעצמך תמיד נוח לך לעבוד עם אדם כזה".
עד כמה אתה מושפע מכך שהיציעים ריקים מקהל?
"אני סתגלן. אולי השחקנים היותר צעירים הרגישו פחות לחץ בסיום העונה שעברה כשלא היה קהל, ולכן חלקם שיחקו טוב יותר. אבל אתה צריך את האוהדים, את הדחיפה שלהם, כדי שיכניסו אותך למומנטום. לא ברור כמה זמן יקח העניין של ספורט מול יציעים ריקים, אבל זה בהחלט יהיה 'אישו'. אני לפעמים ניזון מהנוכחות של הקהל שלנו, ובעיקר במשחקי החוץ כשאתה מרגיש שהכל שם נגדך".
אין לך רקורד משחק ב-NBA ולא ביורוליג. זה תסכל אותך?
"לא. בתחילת הדרך כולם רוצים NBA, אבל כשמתבגרים מבינים שאפשר לשחק גם מחוץ לארה"ב ולפעמים ה-NBA הוא לא בשבילך. לא מה שאתה צריך. אתה יכול לבזבז את זמנך בליגת הפיתוח, כשעדיף לך להיות במקום שבו אתה רצוי, ושהמשפחה שלך יכולה ליהנות ממנו. ה-NBA לא היה חלק מהקריירה שלי ואני בסדר עם זה. בסופו של דבר אהיה איפה שאני אמור להיות. שואלים אותי 'איך זה שלא היית אף פעם ביורוליג?', ואני אומר שזה לא נועד להיות. נועדתי לשחק בראשון ארבע שנים או בהולנד, או בספרד או בטורקיה. אני מאמין לחלוטין שבדיעבד אתה נמצא איפה שאתה צריך להימצא. אני איש שמאמין באלוהים".
"אני אמור לתת לצעירים דוגמה אישית בכל מה שקשור לאיך להגיע מוכן ובמיטב היכולת לאימונים ולמשחקים. כשחקן, קח אחריות על עצמך ותעשה כל מה שצריך להיות במיטבך. כולל ללמוד ממי שמנוסה ממך"
מה השהות באירופה נתנה לך?
"למדתי על תרבויות, וזה עזר לי לקבל באהבה את כולם. להבין את כולם למרות השוני התרבותי. לראות שמתחת לשוני התרבותי יש משהו משותף וזהה אצל כולם. אתה ישראלי ואני אמריקני, ולכולנו מגיע שיתייחסו אלינו בדרך נכונה. אנשים מדברים שפות שונות במקומות שונים בעולם, וזה תמיד מרתק לראות איך שכשמתקרבים מוצאים כל כך הרבה משותף. אני מוקיר תודה על האפשרות שהייתה לי להיחשף לתרבויות שונות. כך שמבחינתי העולם הוא מקום נפלא ויפהפה, ואפשר ליהנות ממנו".
על הרקע הזה אתה מאוכזב ממה שקורה כיום בארה"ב מבחינה חברתית? הכאוס.
"כן, אבל מבחינתי זה רק עניין של מנהיגות. אם תהיה מנהיגות מעט טובה יותר, החיים יהיו טובים הרבה יותר.
ואין אחריות לאנשים?
"בוודאי, אבל אין סתירה. אנחנו צריכים להיות אנשים טובים יותר. הכל תלוי בנכונות ללמוד ולהעריך את האחר. אם זה לא יקרה - המצב לא ישתפר".
אתה עצמך סבלת מיחס לא הולם?
"אנשים מסתכלים עליך כמוזר וכשונה, בגלל שאתה גבוה וגדול מימדים, וגם בגלל הצבע שלך. אבל זה חוזר אליך כדי שתדע להתמודד נכון, לקבל החלטות חכמות בצמתים מסוימים וברגעים מסוימים. ולמרות מה שקורה כיום בעולם אני עדיין אופטימי מאוד. יש דור חדש שגדל בעולם, ולטובתם צריך לשמר רוח חזקה. ללמד אותם לראות את הטוב שבאנשים, להוציא מהאנשים שלצדם את הטוב שבהם".
כבר ארבע שנים שאתה בישראל. למדת להסתגל למנטליות כאן, שהיא לפעמים חסרת נימוס, אבל מכניסת אורחים?
"יש כאן אנשים טובים ונחמדים שאני מעריך. נכון, לפעמים חלק מהאנשים לא הכי מנומסים, אבל הם תמיד מוכנים לסייע לך. בגדול, תתייחס לאנשים איך שאתה רוצה שיתייחסו אליך. אני מתייחס לאנשים בכבוד, גם אם אני לא מכיר אותם, והם מחזירים יחס טוב. כל תרבות היא שונה, אבל העיקרון הזה שמה שאתה נותן הוא מה שאתה מקבל - מחזיק בכל מקום".
ואתה כבר מזוהה מאוד עם המועדון.
"זה משמח. תמיד נהגו בי כאן נכון. תמיד שמו את הרגל היותר טובה שלהם קדימה בשבילי. תמיד משדרים רצון להישגיות ולנצח, ומוכנים לעזור לך בכך. מוכנים לתת משאבים, ולעזור להתאושש מקושי. ומכיוון שהם עושים את המיטב הם גורמים לך להעריך אותם ולרצות להחזיר להם על כך באמצעות יכולת טובה על המגרש".
וחודש לך כאן החוזה על סף גיל 35.
"זה לא מובן מאליו. יש היום כל כך הרבה אנשים שאין להם עבודה, ועם קריירות טובות משלי. אני מאוד אסיר תודה על כך".
נראה שנכון לעכשיו לא יהיה ריאלי לשחזר את ההישג מהשנתיים האחרונות: הגעה לגמר הפלייאוף.
"למה? המטרות שלי אף פעם לא משתנות. בתחילת קמפיין אני רוצה להתחרות על האליפות, ולהשיג אותה. טוב שנכוון לאליפות גם בעונה הבאה, אבל בוא נתקדם לשם שלב אחרי שלב. בשלב כזה של טרום עונה כולנו מרוכזים בעבודה הקשה, כדי לבנות את עצמנו. ובשל הנסיבות - גם מקפידים להישאר בריאים".
מילה לקראת העונה החדשה שקרבה ובאה?
"יהיה לנו סגל צעיר שייתן מעצמו הכל כדי להפוך לקבוצה מנצחת. כולנו רוצים שזאת תהיה שנה שנזכור לטובה".