אם קריירת האימון של אסמעיל עאמר תהיה יציבה ומוצלחת כמו קריירת המשחק שלו, הוא יהיה מסודר. המגן הימני הבלתי מעורער של מכבי פתח תקוה בשנות הזוהר שלה שבין סוף שנות ה-90 לסוף העשור הראשון של המילניום, העביר 14 שנים מצוינות בליגת העל כשחקן.
עאמרעאמר
עאמר
(צילום: אבי מועלם)
ואחרי שהתנסה באימון במועדון הבית שלו שבכפר קאסם, וגם באום אל פאחם, הוא חוזר ומתאחד עם משפחת לוזון - וינווט העונה את הפועל ראשון לציון מהקווים.

לתת תשובה במגרש

עאמר (43), שלבש את מדי נבחרת הנוער ואת אלה של הנבחרת האולימפית, היה הייצוא המשמעותי הראשון מכפר קאסם לפתח תקווה אחרי ואליד באדיר. השבוע הוא נזכר: "גדלתי בבית יחד עם עוד עשרה אחים וארבע אחיות. כל עשרת הבנים שיחקו כדורגל. וזה לא שהיינו במעמד כלכלי נמוך והכדורגל היה מפלט ליציאה מעוני, כמו שקורה בכל מני מקומות בעולם, אבל היינו חזק בעניין של הכדורגל. המשפחה תמכה, וכנער צעיר ההורים היו מוכנים לשלוח אותי מכפר קאסם לבד לפתח תקוה לאימונים. וזה עוד בתקופה שבה לא הייתה תחבורה מסודרת כמו היום. בסוף יצאתי היחיד מבין האחים שהגיע לליגת העל. ולשמחתי כולנו הסתדרנו היטב: אחד מנהל בנק, אחד מורה, חלק אנשי עסקים. עד היום כל המשפחה תומכת, מתעניינת ומגיעה למשחקים שלי".
הכדורגל הוא אולי כור ההיתוך המרשים ביותר בארץ לשילוב של המגזר הערבי בחברה.
"זה נכון. דוגמה לדו קיום מוצלח. פה ושם תמיד יש איזה מקרה חריג, אבל באופן כללי יש המון שחקנים ערבים מצליחים שמשתלבים, וגם מאמנים כמוני. כולם מתעסקים בעיקר, שהוא הכדורגל, ולכן ההבדלים של המוצא הם לא משמעותיים".
לוזוןלוזון
לוזון
(צילום: אבי מועלם)
סבלת מגילויי גזענות לאורך הקריירה?
"במכבי פתח תקוה, שבה גדלתי, מעולם לא. תמיד התייחסו אליי כמו לשחקנים היהודים. גם בנבחרות, כשלבשתי את החולצה הלאומית, היחס כלפיי היה מצוין. היו מקרים שגורמים מסוימים בקהל קיללו והקניטו, אבל למדתי להתמקד בכדורגל - ולתת להם תשובה במגרש. אלו תופעות שקיימות בכל העולם כלפי מיעוטים, כולל נגד השחורים. יש גם מי שמנסים להוציא אותם ככה מריכוז. אבל מקצוען אמיתי יתעלם, ויתמקד במשחק".
כשעלה על סדר היום נושא שירת ההמנון הישראלי במשחקי הנבחרת הצלחת להבין את הקונפליקט של השחקנים הערבים?
"ההימנון הוא מצב נתון, וזה בסדר. הגישה של השחקנים מהמגזר היא שהם נתנו וימשיכו לתת את החיים שלהם בשביל הנבחרות. הרי אנחנו חיים כאן ביחד, יש לנו רצון לכבד אחד את השני - וגם נמשיך לכבד. אז לא צריך להיכנס לפינות - זה לא משקף את המצב בשטח".
היית רוצה שהילדים שלך יהיו כדורגלנים כאן בארץ?
"אם הם יהיו טובים, וזה מה שהם ירצו, אשמח אם זה יקרה. וגם אקווה בשבילם שייצגו את הנבחרות ואת המגזר. אם יהיה שווה להשקיע בהם - אשקיע את כל מה שיהיה דרוש כדי שזה יקרה".
כשחקן הגנה היית מעורב מאוד במשחק ההתקפה, וגם בעל טכניקה טובה.
"מבחינה טכנית היו לי כמה יתרונות שאפשרו לי לתקוף. ולהיות שחקן טכני זה לא רק לעשות דריבלים. דריבלים זה שליטה בכדור. ידעתי לתת כדורי רוחב מדויקים תוך כדי תנועה, בהגבהה או על הקרקע. לתת פס לחלוץ, ולהעמיד אותו מול השוער. הצלחתי מאוד בלקיחה של כדורים נייחים: בעיטות חופשיות ובפנדלים. המאמנים תמיד אפשרו לי לעלות להתקפה, ושמרתי על ממוצעים של משהו כמו ארבעה שערים ו-12 בישולים לעונה. זה לא רע למגן...".
ז'אנוז'אנו
ז'אנו
(צילום: רוני שיצר)
ואחרי הפרישה נשאר לך משהו מהטכניקה הזאת היום?
"בטח. באימונים של הפועל ראשון אני מצטרף לשחקנים ומדגים להם - והם תופסים את הראש כשהם רואים איך אני מכניס את הרגל לבעיטה ושולח כדורים מדויקים לשער. או איך אני מרים כדור ישר לרגל או לראש של השחקן. ממש לא איבדתי את זה. אני נולדתי עם המתנה הזאת, אבל אפשר גם לשפר טכניקה. כיום אין הרבה שחקנים שיש להם את הטכניקה הזאת כי הכדורגל באופן כללי נחלש".
דבר על זה.
"יש פחות שחקנים שמגיעים רעבים למשחק או בעלי טכניקה גבוהה. תראה איך יש היום שחקנים ברמה של ליגה א' שמשחקים בליגת העל. פעם דבר כזה היה בלתי אפשרי, וזה אומר הכל. היום שחקנים הם מפונקים יותר, והסוכנים שולטים בכדורגל. כששיחקתי בליגת העל היה סוכן רק לבודדים. היום בא לך שחקן מליגה ג' שיש לו סוכן. והסוכן הזה מכין לו סרטונים, ומעלה אותם לאינטרנט. חוץ מזה יש שידורים ישירים בטלוויזיה מהליגות הנמוכות, כך שגם שחקנים בינוניים מקבלים חשיפה. פחות צריכים להלחם עליה מבעבר".
מה עוד?
"כמו שאמרתי, הכדורגלנים הכי טובים בהיסטוריה גדלו בשכונות או שבאו מבתים עניים. היום בני נוער משחקים יותר עם הסמארטפונים והטאבלטים, ויש לזה מחיר. אני הייתי מעביר שמונה שעות כל יום בשכונה, ברחוב, עם כדור. חייתי את המשחק כל יום כל היום. אולי היה אצלנו מחשב אחד לכל התלמידים בבית הספר".
היית קרוב מאוד לקבלת הזדמנות בנבחרת. בדיעבדהרגשת שהגיע לך לקבל אותה?
"זאת הייתה החלטה של מאמנים, וקיבלתי אותה. צריך לזכור שבדור שלי היו מפלצות בתפקיד שלי. כל שחקן - בצבע. ואני מדבר על שמות כמו אלון חרזי, אבישי ז'אנו, פליקס חלפון. למעשה בכל עמדה הייתה תחרות כזאת. פעם אחת זומנתי לנבחרת. הייתי עם הנבחרת האולימפית באוסטריה והנבחרת הבוגרת הייתה שם, קיימנו משחק אימון ושלמה שרף שהיה המאמן אז אמר לי: 'תשמע, על פי היכולת שלך הדרך לנבחרת הבוגרת היא קצרה מאוד. הוא זימן אותי לנבחרת למשחק אימון, אבל בסוף לא צורפתי לסגל, ואין לי טענות".
בתקופה שלך ההגמוניה בפתח תקוה עברה מהפועל למכבי.
"הפועל הייתה אימפריה גדולה. אני הגעתי למכבי שנה אחרי שמשפחת לוזון הגיעה והפכה את התמונה. התחלנו לשלוט בעיר. סיימנו כל שנה בצמרת הגבוהה, זכינו ארבע פעמים בגביע הטוטו, הגענו לחצי גמר גביע המדינה ושיחקנו כל שנה באירופה. שיחקנו נגד אספניול, ניצחנו את פרטיזן בלגרד 5:2. פתאום התחילו לשמוע על מכבי פתח תקוה באירופה, וזה היה כבוד גדול".
המשכת לשחק עד גיל 40 בליגות הנמוכות.
"מי שאוהב כדורגל לא יכול להתנתק. זה חיידק שנמצא בדם. הנה עכשיו אני בנסיעה בדרך הביתה אחרי אימון בהפועל ראשון, ואני ישר הולך לצפות בטלוויזיה במשחק בין מכבי פתח תקוה למכבי ת"א".

שנתיים לליגת העל

המעבר לאימון היה טבעי מבחינתך?
"כן. עשיתי קורס מדריכים עוד כשהייתי שחקן. אחר כך עשיתי קורס מאמנים והרגשתי שזה נכון לי. הצלחתי מאוד כמאמן נערים ונוער, וגם בבוגרים של כפר קאסם. קיבלתי הזדמנות להחליף מאמן באום אל פאחם כשהם היו בסכנת ירידת ליגה - שש נקודות בלבד מעל הקו האדום - שמונה מחזורים לפני סיום העונה. השגנו שישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו, וסיימו את העונה מחוץ לפלייאוף העליון רק בגלל הפרש שערים נחות. שנה לאחר מכן עלינו מליגה א' ללאומית, והגענו עד רבע גמר גביע המדינה. הודחנו על ידי הפועל חדרה, כשבדרך ניצחנו את הפועל פתח תקוה ואת רמת השרון מהליגה הלאומית, ואת הפועל קרית שמונה מליגת העל. הבקענו הכי הרבה שערי וספגנו הכי פחות בליגה".
העובדה שעמוס לוזון קרא לך להגיע ולאמן בהפועל ראשון הפתיעה אותך?
"שמחתי על ההזדמנות שהוא נתן לי להגיע לראשון. מכיוון שאנשים מתעניינים ושומעים - הרגשתי שזה רק עניין של זמן עד שאתקדם. אי אפשר להתווכח עם תוצאות. ובעזרת השם, אינשאללה, אגיע בתוך שנתיים גם לאמן בליגת העל. ברוך השם היו לי הצלחות עד היום, וזה לא מובן מאליו".
חומר השחקנים שיש לך בראשון יאפשר לך להמשיך ולהצליח?
"כן. יש לנו שאיפות להעמיד קבוצה טובה עם החומר הזה, בלי להצהיר על מטרות מסוימות. בעונה שעברה השקיעו פה הרבה כסף, ובסוף לא עלו ליגה, אז טבעי ששנה אחרי כן ישקיעו פחות, בטח לאור מה שקורה עם הקורונה. אני מבין את עמוס בקטע הזה. הגדולה של מאמן היא לייצר הצלחה עם מה שיש לו. לבנות ולטפח גם כשיש חומר פחות נוצץ. לא כל אחד מסוגל לזה. מה, תגיד שאתה מאמן טוב רק אם יתנו לך כל שחקן שתרצה? לא. בוא נראה אותך מוציא את המקסימום ממה שיש - זה מה שהופך מאמן להיות גדול".
ומה קורה כרגע בראשון?
"לשמחתי יש לנו צעירים מצוינים שצברו ניסיון גם בנבחרות הנוער והאולימפית, והמטרה היא לשלב אותם עם כמה ותיקים ומנוסים שיש לנו. ואנ מדבר על שמות כמו הבלם גיל סלם, מוחמד אבו שאקר שמשחק באמצע ודולב בלולו".

ללמוד מכל אחד

וזהו, תסתדר בלי חיזוק?
"נתחזק בחלוץ ובעוד עמדה אחת. זה הצפי כרגע. בכל מקרה הרבה שחקנים צעירים יקבלו אצלנו הזדמנויות העונה".
קבוצה צעירה תוכל להרשות לעצמה לשחק פתוח והתקפי?
"מי שראה אותנו בגביע הטוטו, אולי ראה את ההפסד לבית"ר ת"א בת ים, כי באנו לא מספיק מוכנים. אבל בשלושת המשחקים האחרים שיחקנו נכון והיינו בכושר טוב. ניצחנו 2:0 את קטמון בקטמון. ניצחנו את כפר קאסם 3:1 עם כל הכוכבים שלהם ושיחקנו נגדם נמוך - חזרנו אחורה ויצאנו למתפרצות. גם במשחק סגור אתה יכול לעקוץ, וצריך לשחק את זה נכון. מתפרצות מהירות טובות הן חלק מסגנון משחק התקפי לכל דבר".
אתה עצמך יכול להבין יותר בקלות שחקני הגנה, כי היית כזה?
"מי שראה אותנו בגביע הטוטו, אולי ראה את ההפסד לבית"ר ת"א בת ים כי באנו לא מספיק מוכנים. אבל בשלושת המשחקים האחרים שיחקנו נכון והיינו בכושר טוב. ניצחנו 2:0 את קטמון בקטמון. ניצחנו את כפר קאסם 3:1 עם כל הכוכבים שלהם"
"אני? כל הזמן עליתי ותקפתי... כמאמן אם יהיה לי חומר שחקנים התקפי שיכול לשלוט במשחקים - אלך על זה. תן לי את השחקנים של בארסה ואשלח שחקנים למעלה כל הזמן... אבל העניין הוא להתאים סגנון משחק לחומר שיש לך. מה החוכמה לשחק התקפי ולקבל חמש חתיכות בכל משחק? בוא, אני אגיד לך משהו".
דבר.
"במשחקים האחרונים שלנו שיחקתי 5-3-2. אף פעם לא שיחקתי ככה. תמיד אהבתי פורמט של 4-4-2. אבל ראיתי שיש לי שלושה בלמים מצוינים, שניים מהם צעירים, אז שיחקתי עם שני מגינים תוקפים. התאמתי את עצמי, וזה עבד. אתה לא יכול להמציא שחקן שאין לך, ואם אין לך חלוצים שחקני כנף, אז תשחק עם שלושה בלמים ושלושה שחקנים באמצע".
מה מקור ההשראה הטקטי שלך?
"אני אוהב לקחת משהו מכל אחד. לאחרונה הייתי בקורס של חודש בוינגייט עם אלי גוטמן. והיו שם מאמנים צעירים ומנוסים, וגם כאלה שהיו כבר ברמת הכי גבוהות. אף אחד לא נולד מושלם, וכדי להתקדם צריך להיות מוכנים ללמוד מכולם, בארץ ובעולם. אני יכול ללמוד ממאמן כושר שעבר שנה בכדורגל, וגם מאנטוניו קונטה, שאגב משחק 5-3-2 באופן הכי מושלם".