הכדוריד הישראלי לא הסתיר את התרגשותו בימים האחרונים. הסיבה לחגיגה: השוער הבלתי נגמר, טולי ליבגוט, ציין את יום הולדתו ה־50 וזכה לקבל כבוד ששמור רק לשחקנים גדולים. קצת קשה להאמין שהשוער שהחל את הקריירה כשרבים משחקני ליגת העל טרם נולדו, כולל שני בניו שמככבים כיום כשחקנים פעילים, עדיין מלהיב בעצירותיו.
עבד קשה יותר
40 שנה חלפו מאז עלה ליבגוט לישראל מריגה שבלטביה והתמקם בראשון לציון, בה הוא מתגורר גם כיום. זמן קצר לאחר מכן גילה אותו אבנר דרורי במקרה כשראה אותו מצטיין כשוער בקט רגל, ומיהר להעבירו לענף הפחות פופולרי. עוד כתלמיד בבית הספר היסודי "ידלין" ליבגוט בלט ועד מהרה עבר עם אחיו דני ממגרש הכדורסל בו נהגו לשחק - לכדוריד.
"הכדוריד עזר לי מאוד להתאקלם בארץ", נזכר ליבגוט השבוע בשנותיו הראשונות בישראל. "ידוע הרי שספורטאים הם אנשים שמקובלים בחברה ואני הייתי טוב גם בענפים אחרים". את ההישג המרשים הראשון הוא רשם כשוער נבחרת בית הספר 'עמית עמל', עמה זכה באליפות לתיכונים הראשונה בתולדותיה ב־1988.
"זה היה ההישג שאותו תמיד אזכור", מתרפק ליבגוט על אותו ניצחון בגמר על הגימנסיה הריאלית. "זו היתה תחילת הדרך, כל בית הספר שלי ישב בקהל וניצחנו 9:13 כנגד כל הסיכויים. אחרי זה טסנו לחו"ל וזו היתה חוויה".
שנה לפני כן עלה ליבגוט לבוגרים של הפועל ראשון לציון והיה שותף לזכייה הראשונה שלה באליפות המדינה ב־1988. כשהתגייס לצבא לא נהג צה"ל להעניק בנדיבות מעמד של ספורטאי מצטיין לכדורידנים בדומה להיום. למרות שהופיע בנבחרות הצעירות, ליבגוט התגייס לחיל החימוש (שירת כאחראי על טנקים בצאלים) וכמו רבים מחבריו לענף נאלץ להפסיק לשחק למשך שלוש שנים.
"הפועל ראשון לציון לא התאמצו לסדר לי מעמד של ספורטאי מצטיין", משחזר השוער הוותיק. "באותה תקופה התחילו להביא את העולים החדשים מרוסיה, שהיו מקצוענים ולא היה איכפת להם ממני, כי הייתי רק שוער שלישי. גם כיום הקבוצה טובה מאוד ורואים את הרוח של עידן מימון במועדון, אבל בזמני הביאו הרבה שחקנים מבחוץ כדי לזכות באליפות. שוערים זרים רבים מגיעים לליגה עד היום וזה משפיע מאוד, אבל מי שרוצה להתקדם חייב לעבוד קשה. הרבה שנים היינו רק אני ועוד שוער ישראלי אחד בליגה, בעוד שבקבוצות אחרות שיחקו זרים. בגלל זה הייתי עובד קשה יותר".
חלק גדול מהספורטאים שהתגייסו ושירתו רחוק מהבית באותן שנים סיים את הקריירה בשל כך, אבל ליבגוט חזר אחרי שסיים תקופת הסגר ועזר למכבי רחובות להישאר בליגה. אחרי שנתיים עבר לא.כ נס ציונה ובהמשך לבש את מדי אס"א ת"א (סיים איתה במקום השני), א.ס רמת השרון (ירד איתה לליגה השנייה) וחזר להפועל ראשון לציון, עימה הופיע בליגת האלופות. כשחזר לנס ציונה עלה איתה לגמר הגביע אחרי שעצר פנדל מכריע של עידן מימון בחצי הגמר מול הפועל ראשון לציון.
ב־2007 עבר ליבגוט למ.כ חולון, בה שיתף פעולה עם אחיו דני וירד עם הקבוצה לליגה השנייה. מאוחר יותר שב לקדנציה שלישית בנס ציונה וב־2013 חזר שוב לחולון, בה שיחק עד תחילת העונה שעברה (דני אימן אותו שלוש שנים), לפני שנחת בקריית אונו.
"המטרה שלנו השנה היא לעלות לפלייאוף העליון", מצהיר ליבגוט על קבוצתו הנוכחית, המדורגת בינתיים במקום המוביל למשחקי המבחן. "החלפנו זר, אני מאמין שנעמוד במשימה להישאר וננסה לסיים במקומות 8-7".
האירוניה היא שמזה מספר שנים מתמודד ליבגוט בליגה נגד שני בניו - השוער מושיקו אלימלך (28), המשחק העונה בעירוני רחובות וחן ליבגוט (23), שחקן הפינה של מ.כ חולון, שתי קבוצות בהן הוא שיחק בעבר.
"זה הדבר הכי טוב שקרה להם וממש כיף לראות אותם משחקים ברמה גבוהה", מודה ליבגוט. "מושיקו שוער בנבחרת וחן שחקן מוביל בחולון, שעשתה מהפך גדול מאוד ויש לה הרבה חבר'ה צעירים מעולים. זה מה שמחזיק אותם, לא הזרים, וזה מה שיפה בקבוצה הזו. בתקופה שלי שם הביאו הרבה ותיקים שהיו מעבר לשיאם, הגענו חמש פעמים למקום 6-5 וזה גם הישג. אני מנבא להם עתיד ורוד. לרחובות יש בית ספר לכדוריד מעולה והם גידלו הרבה שחקנים, הבעיה היא שהם לא נשארים שם הרבה זמן כמו בחולון".
ענף שיישאר זניח
ליבגוט מרוצה גם מהשינוי לטובה שחל במעמד השוער הישראלי: "השנה אני רואה שהמאמנים הישראלים הבינו שהשוערים הזרים שהגיעו לא כאלה גדולים ומעדיפים ישראלים. יש הרבה מוכשרים כמו אורן מאירוביץ', מושיקו אלימלך וניב פישלוביץ', אבל הם כבר ותיקים. מבין הצעירים ממש אני לא רואה מישהו מיוחד".
לעומת זאת, לדעתו, ענף הכדוריד בארץ יישאר זניח גם בעתיד ולא יהפוך למקצועני: "כבר לפני 20 שנה אמרתי שאין סיכוי שמשהו ישתנה, כי זה לא מתקדם לשום מקום. כולם עובדים ולומדים במקביל ואין מה לעשות, זו בעיה".
לפני שלוש שנים, למי ששכח או לא מעודכן, כבר הודיע ליבגוט על פרישה אבל חזר לבסוף לשחק. כעת הוא מסמן את נקודת הסוף: "גרתי בקריית אונו והיא נשארה בליגת העל אחרי ההתפרקות של מכבי תל אביב, אז עזרתי להם בעונה שעברה והעונה.
עכשיו נראה לי שזהו, מספיק. זו השנה האחרונה שלי בליגת העל. בגיל 50 זה יפה לסיים בכושר סביר כשאני עדיין יכול להציג רמה טובה".
איך ייראו החיים שלך בלי כדוריד?
"זה יהיה קצת קשה. כמובן שאשמור על כושר ואחפש מסגרת ספורטיבית, אולי אפילו בליגה השנייה. אנסה למצוא קבוצה עם שאיפות לעלות ליגה. כמובן שאני גם מאמן שוערים בנבחרות ישראל ואולי אאמן גם באחת הקבוצות".
