זיכרון הילדות הראשון שלה נראה בערך כך: אילי עלמני, ילדה בת ארבע, עומדת בסלון הבית ביישוב הקטן אלפי מנשה ושרה את "מה שטוב לדב" עם טוביה צפיר שוב ושוב. גם כשקולה לא היה מושלם, היא המשיכה לנסות עוד ועוד.
עלמני המשיכה, ניסתה ובסופו של דבר הצליחה. בגדול. עשרות מיליונים באירופה יודעים היום עד כמה. ובקרוב, כפי הנראה, תדעו כולכם.
4 צפייה בגלריה
עלמני. "אני חצי בולגריה וחצי עיראקית, אי אפשר לטעות ולחשוב שיש לי קשר לרוסית" | צילום: ריאן
בחודש שעבר המריאה עלמני (25) מתל אביב לבלארוס, המדינה שאירחה השנה את תחרות השירה הבין־לאומית "סטביינסקי בזאר". מול 7,000 צופים באולם ועוד כמה מיליונים ברחבי היבשת זכתה במקום השני. "היו שם כוכבים גדולים בארצם שהגיעו עם סוכנים צמודים ואחרי זכיות בתוכניות ריאליטי", היא מספרת. "אני באתי בעיקר בשביל החוויה. המקום השני היה מעבר לציפיות שלי".
החבר מ"שני משוגעים"
עלמני היא הבכורה משלוש בנות שנולדו לעופר ולסימה, וכולן זכו לשמות של בנים: אילי, איתי וגיא. הבית היה מוזיקלי מאוד, אביה ניגן בגיטרה, ואילי העדיפה קלטות שירים במקום לצפות בערוץ הילדים. "ההורים מספרים שכשהתחלתי לדבר מיד התחלתי גם לשיר", היא אומרת.
היא מופיעה ושרה על כל במה אפשרית – להקות נוער, מקהלת בית הספר, תחרויות. כל הזמנה לשיר, לשחק ולרקוד מתקבלת באהבה.
בתיכון למדה במגמת המוזיקה הנחשבת של תיכון כצלנסון בכפר סבא והשלימה עשר יחידות בגרות. בצבא שירתה בלהקה הייצוגית של צה"ל. אחרי השירות הצבאי הקיפה את העולם כדיילת באל־על. "באותו הזמן עשיתי כל מה שאפשר: קורס דיבוב, עבודה בחברת הפקות ושני מופעים".
המופע הראשון, "אליה ואילי", רץ בתאטרון "תמונע". מדובר במופע מקורי של עלמני ושל חברה הטוב אליה רוסילו שכתב והלחין, עם סתיו בגר, את "שני משוגעים" של עומר אדם.
בד בבד מופיעים עלמני וחבריה מהלהקה הצבאית עם המלחינה נורית הירש בערב שירים. "נורית היא גדולת המלחינים בארץ", היא פוסקת. "עשינו איתה פרויקט נהדר בלהקה הצבאית, והיא ביקשה להמשיך אותו גם באזרחות. כבוד גדול בשבילי לשיר איתה את השירים שגדלתי עליהם".
בימים האלה היא מסיימת שנה ב' בבית הספר למשחק בית צבי. "זה באמת לעצור הכל. חוץ מלישון אנחנו עושים הכול בבית הספר. אפילו מתקלחים. קיבלתי החלטה והלכתי איתה עד הסוף. כזאת אני, לא עוצרת באדום".
ואת החלום להוציא אלבום הנחת בצד?
"היום אתה לא יכול להיות רק דבר אחד. אתה לא רק זמר, לא רק דוגמן ולא רק שחקן. רציתי להרחיב את המנעד שלי. להוסיף עוד צבעים ליצירה שלי. אני לומדת המון בבית צבי, גם כזמרת".
השיר שעשה "וואו"
הכל התחיל בזימון למשרדו של ארתור קוגן, המנהל האמנותי של בית הספר, שבחר את אילי למצטיינת שנה ב'. "הוא סיפר על תחרות בשם 'סטביינסקי בזאר' שמתחילה באודישנים בארץ ומי שנבחר ייסע לייצג את ישראל בתחרות בבלארוס", היא אומרת.
"אני מודה שלא הכרתי את התחרות, למרות שהיא שודרה בארץ בעבר. אצלנו שומעים בעיקר על האירוויזיון, בטח בשנים האחרונות כשהוא חזר לתודעה הישראלית".
עלמני שרה שני שירים באנגלית וכבר באותו ערב גילתה שנבחרה לייצג את ישראל, אבל כמו באירוויזיון, צריך להתקבל לתחרות. "שלחנו את הביצוע שלי ל־hurt של כריסטינה אגילרה, והמארגנים ביקשו שאשלח גם שיר ברוסית", מספרת עלמני. "חוץ מ'קטיושקה' ו'קלינקה מיה' לא הכרתי שום שיר ברוסית.
"נעזרתי בהרבה חברים שמכירים מוזיקה רוסית, והשיר Lyubov nastala, שנחשב לקלאסיקה רוסית משנות ה־70, תפס לי את האוזן. היו מי שהתנגדו לבחירה שלי, אבל האינטואיציה שלי אמרה שאני חייבת לבחור בו. הוא פקח לי את העיניים ואת הנפש וגרם לי לומר 'וואו'. זה מה שרציתי שיקרה למאזינים".
בתוך כמה שעות היה עליה ללמוד את השיר, בשפה זרה לה לחלוטין ("אני חצי בולגריה וחצי עיראקית, אי אפשר לטעות ולחשוב שיש לי קשר לרוסית") ולשיר בביצוע שיכבוש את לב השופטים. והיא הצליחה. ישראל נבחרה להיות אחת מ־16 מדינות שמשתתפות בתחרות (מתוך 42 מתמודדות).
את כל החזרות וההכנות לתחרות עשתה עלמני בזמן לימודים תובעניים. "אני מאמינה שאנחנו לא מגיעים למקומות במקרה", היא מסבירה. "אתה אף פעם לא יודע מה זה נותן לך מבחינת הניסיון. בכל יום לומדים משהו חדש, ואין כמו לנסות בחוץ. כשהגענו לבלארוס חיכיתי בקוצר רוח לחזרה הראשונה עם התזמורת. אתה שומע את המתמודדים ומבין שאתה בליגה של הגדולים. זה לא כוכב נולד אלפי מנשה".
היה רגע שצבטת את עצמך וניסית להבין לאן הגעת?
"כשהודיעו לי שהתקבלתי חזרתי הביתה וסיפרתי להורים. נכנסנו לגוגל, קראנו על התחרות וכשראינו את גודל המקום נשמנו עמוק, אבל שם זה חלף. באתי בשביל החוויה, לא חשבתי להגיע למקום גבוה כל כך".
נתקלת באנטישמיות?
"להפך, נדהמתי מהאהבה הגדולה. שאלו אותי על הצבא, והסברתי להם שמדובר ב'צבא הגנה' והרגשתי שגרירה של ישראל".
ואיך הייתה החוויה?
"כמו בסרטים. אצטדיון עצום, שידור ישיר בטלוויזיה, מעצבי שיער שעומדים מאחורייך עם הספריי ומוודאים שלא יזוז תלתל סורר ממקומו. הכל גדול מאוד".
עלמני זכתה במקום השני אחרי הנציג מקזחסטן. "למחרת התחרות הסתובבתי ברחוב בבלארוס ופתאום זיהו אותי, וכך גם בשדה התעופה. זאת הרגשה מדהימה".
בחרת ללכת בדרך הארוכה. מה בנוגע לקיצור דרך בריאליטי?
"אני אף פעם לא פוסלת שום דבר. חברים טובים שלי, כמו נטע ברזילי, היו בריאליטי וזכו. אני אדם שאוהב ללמוד ותמיד שמח לקבל עוד כלים".
יש לאן לשאוף.
"נטע ואני עברנו מסלול דומה מאוד. הכרנו בטירונות, חלקנו חדר ושירתנו יחד בלהקות הצבאיות. המסע שלנו נמשך גם בהצלחה בתחרות בין־לאומית גדולה. נטע תמיד הייתה סופר־מוכשרת ומקצועית מאוד. היא לוקחת את העבודה שלה ברצינות גדולה וזה, והכישרון שלה, הופכים אותה למיוחדת ומוצלחת כל כך".
