הבדיחה האחרונה במושב שתולה היא שבלבנון אולי מכינים מלחמה, אבל כאן מכינים מיצג תיירות. השבוע ינחתו בישראל שמונה אמנים חמושים בצבעים ובמברשות ויגיעו ליישובי הגדר כדי לצייר על החומה ההולכת ונבנית לאורך הגבול. החומה אמורה ליצור בעתיד רצף מראש הנקרה ועד החרמון. היא עשויה מלוחות בטון מזוין וגובהה אינו אחיד — מארבעה ועד שמונה מטרים. אמנם הציירים בעלי השם שיגיעו מאוסטרליה, מארצות הברית, מיפן, מצרפת ומדרום אפריקה אינם מבינים מילה בעברית, אבל יתייצבו מול גוש האבן האפור, תחת שמירה צמודה של חיילי צה"ל, ויהפכו אותו ליצירת אמנות.
אטרקציית תיירות
מאחורי היוזמה להאיר את הקיר עומדים שניים: אבנר אליהו, מורה דרך משתולה, שלא אהב את מראה הבטונדות החשופות, ומירב עוזיאל־וורקנך, מטפלת באמנות שמפעילה פרויקטים לחיזוק החוסן הקהילתי. כל אחד מהם הגיע בנפרד למועצה האזורית מעלה יוסף, וכך נוצר הקשר ביניהם. עוזיאל־וורקנך גייסה אתArtists 4 Israel, עמותה אמריקאית שמפעילה פרויקטים של סיוע הומניטרי מבוססי תרבות ואמנות בישראל ובעולם, והמיזם יצא לדרך.
"אנחנו רוצים להראות לעולם שבגבול שלנו אין חיילים שעומדים עם כלי נשק שלופים ורק מחכים להילחם, אלא צומחים כאן גם פרחים", היא אומרת. "בסקיצות הראשונות שהאמנים שלחו לנו נראתה הגדר נפרצת, והיינו צריכים להסביר להם שלא מדובר בחומת ברלין אלא בחומת ביטחון. אנחנו רוצים שהעולם יראה אותנו באור חיובי. שיבינו שיש לנו כאן טבע, שמחה וחיי שגרה".
את זרעית, נטועה ושתולה הקימה תנועת המושבים בשנות ה־60 לשם חיזוק ההתיישבות היהודית בגליל. ילדי אותן שנים עוד זוכרים איך דילגו מעל גדר התיל שסימנה אז את הגבול ואיך העזו ונכנסו כמה מאות מטרים אל תוך מדינת האויב וחזרו בריצה בטרם ייתפסו. הגדר הנוכחית אינה מאפשרת עוד חוויות כאלה, אבל לא צריך משקפת כדי לראות שהשכנים מעבר לגבול קרובים היום יותר מתמיד.
עמדות החיזבאללה נראות מהבתים בשתולה, ומהמטעים של זרעית רואים את כלי הרכב הנוסעים בשטח הלבנוני ואת ענני האבק שעולים מכל חפירה. זאת הגזרה שנחטפו ממנה אלדד רגב ואודי גולדווסר ב־2006. בנקודת החטיפה, בין שתולה לזרעית, עומדת היום חומת הבטון מול האנדרטה לזכרם.
לא מעט ויכוחים התגלעו כשהחלה בניית החומה באזור לפני כשנה. היו שטענו שהיא מכערת את הנוף ופוגעת בתיירות. "החומה היא רק נגד צלפים, אנחנו בטוחים פה יותר מבמרכז הארץ", אומרת שולה גלעדי ("שולה משתולה"), מפעילת אירוח ביתי לקבוצות, "תיירות הגליל מתגברת למרות שאין לנו עזרה ממשרד התיירות. גם ציורי החומה הם יוזמה של התושבים ולא של המדינה".
"אנחנו חיים באחד המקומות הכי יפים בארץ", אומר אליהו, "אבל החיזבאללה מתעצם ולא ברור מתי כל השקט הפסטורלי הזה יופר. על תוספת הצבע לחומה אין בכלל ויכוח. ללא ספק תצמח ממנה אטרקציית תיירות, וחלק מהציורים ישתלבו בנוף הטבעי המקיף אותה".
כעשרה מטרים לכל צייר
המפורסם באמנים המגיעים לישראל הוא פאלקו (Falko), אמן גרפיטי ידוע בדרום אפריקה. הוא עובד בכל העולם, בעיקר בפרויקטים של טיפול בילדים, ומרבה לצייר פילים כסמל לאחדות בין בני אדם. בכל אזור בעולם הוא משלב את הסממנים האופייניים למקום. בישראל הוא יצייר כמה פילים כסמל למשפחתיות וככל הנראה יוסיף להם סנדלי שורש וקפה טורקי.
האמנית היפנית ג'ורי (Juuri) סיימה לא מכבר עבודה לרשת איקאה, והיא הוצגה במגזין הבית שלהם. בארץ היא תצייר על החומה עץ שצמרתו אינה שלמה. צמרת עץ האלון הצומח מאחורי החומה תשלים את הציור.
"כל אמן יצייר כמה ציורים על 140 מטרים של חומה", אומרת עוזיאל־וורקנך. "כל ציור יהיה ברוחב ממוצע של עשרה מטרים, וחלקם אף יותר. עמדת התצפית וחרך הירי יהפכו לקן אוהבים כשיציירו שם ספסל באווירה רומנטית".
תושבי שתולה יארחו את האמנים בווילת אירוח במשך שמונה ימים, ותורנות הבישול כבר מאורגנת. "אני כבר רואה בעיני רוחי אוטובוסים של מטיילים עוצרים ליד החומה המצוירת בין ביקור במערת קשת והר אדיר", אומר אליהו, ועוזיאל־וורקנך, שעברה מירושלים לגליל לפני שנתיים, מוסיפה ש"מה שטוב לירושלים ולנווה צדק טוב גם לגליל".
"אחי, גבי עוזיאל, לוחם גולני, נהרג בג'נין לפני 14 שנים", היא אומרת. "כך הגעתי לעיסוק בפוסט טראומה וחוסן קהילתי. כשעלה רעיון הציור על החומה שיתפתי באופן טבעי את העמותה, שאני מכירה מפעילויות קודמות. קרייג דרשוביץ, ראש העמותה, מיד התאהב ברעיון. האמנים מציגים בגלריות מוכרות בחו"ל, ואנחנו בונים על כך שהציורים שהם ישאירו על החומה בגליל יתפרסמו בכתבות בחו"ל ויעבירו את המסרים שלנו".
מישהו הכתיב לאמנים מה לצייר?
"לא, כל אחד מהם מביא את האמנות שלו, אבל העברנו להם את רוח המקום והאנשים. כשיצאנו לדרך דיברנו עם תלמידי בתי הספר, עם הורים שכולים ועם תושבים, שאלנו אותם אילו צבעים מעוררים בהם ביטחון ומה הם רוצים לראות לנגד עיניהם כשהם עוברים ליד החומה. זה סוג של שליטה בתוך חוסר השליטה של המתרחש מאחורי הגדר. הילדים העלו רעיונות של ילד משקה שורשי עץ, ילדים משחקים בבריכה ועוד סצנות מחיי היום יום. עלו מסרים של צמיחה, של הנוף הגלילי והטבע היפה.
"שלחנו לאמנים את המסרים והרעיונות ואמרנו שאנחנו לא רוצים לעשות מזה סיפור פוליטי. המשפחות השכולות ביקשו להימנע מקלישאות של יונה ומסמלי שלום אחרים. היתה תמימות דעים שלא מתאים לצייר על החומה את תמונות הנופלים, ובהתחשב בעובדה שרואים את המקום מעבר לגבול הם גם ביקשו שלא להראות חולשה כדי שלא להפוך את הפרויקט לתמונת ניצחון של האויב. העברנו את המסרים אל האמנים, והם שלחו לנו סקיצות לפי המסרים האלה. בחו"ל חושבים שאנחנו חיים בשדה קרב או במדבר. עכשיו הם יוכלו לראות את המציאות האחרת".
כל הצבעים
עמותת Artists 4 Israel עובדת עם יותר מ־5,000 אמנים מ־23 מדינות בעולם ומסייעת לייפות ולהעצים את הארץ באמצעות ציורי קיר ענקיים. העמותה פועלת בארץ ובעולם, ו־800 ציורים כאלה כבר צוירו ברחבי העולם. "ישראל היא מקום מקסים עם המון יכולות שהולכות לאיבוד בגלל הקונפליקט והלחימה", אומר קרייג דרשוביץ, יו"ר העמותה.
"רצינו להחזיר, באמצעות האמנים, קצת מהיופי שנגזל מישראל. האמנים שעובדים עם העמותה נרגשים לראות את ישראל במו עיניהם. ידוע שהדברים אף פעם אינם שחור או לבן ויש הרבה גוונים של אפור. אמנים הם בדיוק האנשים שיודעים להבחין בכל סוגי הצבעים. אנחנו נותנים להם אפשרות לעשות זאת".
