יום ראשון, שבע וחצי בבוקר. ראשון לציון מתחילה להתעורר אחרי עוד סוף שבוע. הפקקים הולכים ומתגברים, צפירות הנהגים העצבניים מבשרות על תחילתו של שבוע חדש ולחוץ. אבל על ספסלי חוף הנכים בראשון לציון האווירה אחרת לגמרי.
קראו גם:
עשרים חברים וחברות, רובם עברו מזמן את גיל השבעים ונמצאים בגמלאות, שותים קפה שחור או חליטות תה, מתווכחים, צוחקים ובעיקר מוסיפים המון צבע ושמחה לשביזות יום א'. כך, כבר 13 שנים מתכנס פרלמנט "שמוליק-קפה" ומדבר על הכל, מה שהפך אותו לפרלמנט הוותיק והמעניין ביותר בעיר. לאחרונה הם החליטו לעלות את החברות ביניהם מדרגה והוציאו ספר מיוחד על עלילות החבורה.
ערכת הקפה שהתחילה הכל
את שמוליק "קפה" כהן (76), מנהיג הפרלמנט אי אפשר לפספס. הקול שלו נשמע היטב מעל זה של כולם, תמיד שמח, מספר עוד אחת מהבדיחות שלו ומקפיד לקדם כל אחד שעובר לידם בברכת "בוקר טוב". גם הזמנה לכוס קפה שחור לא מאחרת לבוא ומי שלא ממהר לשגרת היום עוצר לידם ומתכבד. "יש לי כמה וכמה ערכות קפה. גם לרכב, גם לאופנוע וגם לאופנוע ים", הוא מסביר. "יש קפה עם כוסות זכוכית וגזיה, יש גם חליטות ובעונה הנכונה אני מביא תאנים, סברס או תותים וכולם מתכנסים".
את הפרלמנט הוא ייסד אחרי שיצא לפנסיה. "היו שני חברים שלי שחיכו כבר שאצא לפנסיה כדי שאצטרף אליהם להליכה בחוף הים. הייתי לוקח איתי את הכלב שלי וזורק לים מקלות וככה גם הייתי מרוויח מקלחת של הכלב. זו הסיבה שהתחלתי. שלוש פעמים בשבוע בערך בים. בכל פעם מישהו אחר היה מביא ערכת קפה וככה היינו יושבים בצד ושותים. אנשים היו עוברים לידינו ואם ראינו מישהו נחמד במהלך ההליכה אז היינו מזמינים אותו לשבת איתנו ומי שהיה לו טוב נשאר וחזר לפעם נוספת".
כך לאט לאט התגבשה הקבוצה ונוספו אליה עוד ועוד חברים. כיום הפרלמנט מונה כעשרים איש קבועים שמגיעים שלוש פעמים בשבוע לתוכנית קבועה. "עושים הליכות בבוקר ואחר כך יושבים לשתות קפה. הפגישה שלנו מתחילה בשש וחצי להליכה על חוף הים מחוף הנכים עד למזח בבת ים ואז חוזרים ויושבים לשתות את הקפה".
מתי מתפזרים הביתה?
"אין שעה קבועה, הפיזור הוא אחרי שמסיימים לשתות קפה. עם הזמן גם הקמנו קבוצת וואטסאפ שקוראים לה "שמוליק קפה" ומדי פעם עושים גם אירועים פרטיים אבל המהות שלנו היא להיפגש בפרלמנט שלנו בים שלוש פעמים בשבוע".
על מה מדברים כל כך הרבה שנים?
"אנחנו מדברים על שטויות. גם על פוליטיקה. על נתניהו היה לנו הרבה מה לומר היינו מתעצבנים בעבר אבל עכשיו אחרי שהוא הוחלף יש לנו פחות עצבים. עכשיו זה רק דיבורים שטותיים, כל אחד מספר על החיים שלו מה עם עשו ומה עושים, יושבים וצוחקים עד שנגמר הקפה וכל אחד ממשיך לדרכו".
גרשון מודריק (75) חבר טרי יחסית מפרט: "החלוקה בשיחה היא מאוד ברורה - הנשים מדברות על בישולים והגברים מדברים על הכל - כדורגל, פוליטיקה אבל הכל באווירה טובה, לא מקללים ולא רבים".
מודריק הוא גם זה ש'מחלק את הכוסות' לחברים, "זה תפקיד מוגדר ששמוליק נתן לי. אני אחראי לספור את האנשים שאמורים לקבל קפה ולקחת בחשבון עוד אנשים שיגיעו ונמצאים בדרך. אני מעביר את הנתונים לשמוליק והוא מכין את הכמות כוסות כשבדרך כלל זה בין 15-20 כוסות בכל בוקר של ישיבה".
"נשאבים אלינו כמו מגנט"
אחת החברות הוותיקות הנוספות שנחשבת ל"מייסדת" הפרלמנט היא אסתר "אתקה" דותן (76) מראשון לציון, שגם עומדת מאחורי הספר שהוציא הפרלמנט. "אני הולכת כבר 12 שנים וחצי בים ויום אחד פגשתי בשמוליק ושני חברים נוספים שהציעו להצטרף. בהתחלה סירבתי כי הם הפריעו לי באמצע ההליכה אבל יום אחד גיליתי שאני יכולה לתכנן את המסלול שלי אחרת, ככה שאני אגיע אליהם בסוף ואשתה קפה. החלטתי לתת לזה הזדמנות ובתוך זמן קצר הבנתי שהחברה נעימה לי והצטרפתי אליהם. בכל פעם מחדש עוד אנשים הצטרפו והפכנו להיות קבוצה גדולה וגם הפרלמנט הוותיק של ראשון לציון.
"אנשים נשאבים אלינו כמו אל מגנט, שמוליק מזמין בקולי קולות את כל מי שזז", היא מוסיפה. "יש לנו אנשים שמגיעים מהרבה מקומות בארץ, אחת מהן היא אישה בשם ים, שעכשיו נמצאת אצל הבן שלה באלסקה. היא בת 76 ומגיעה אלינו במיוחד עם אופניים מרחובות. יש גם שניים שבאים מאיזור לטרון, ככה שאנשים באים ממספר מקומות בארץ".
מודריק: "אנשים מכירים אותנו בכל העיר, כל מי שבא לים. אנשים אפילו הגיעו לרגע ונשארו. יש חבר אחד שבא מנתניה במיוחד, שלוש פעמים בשבוע הוא מתייצב יחד איתנו".
מזי אשלג (71) הצטרפה גם היא לפרלמנט די מההתחלה. "צעדתי לבדי על החוף עד שיום אחד מישהו בשם ישראל, חבר פרלמנט נוסף, הציע לי להצטרף. יום אחד ישבתי איתם וזה היה לי מאוד נחמד, הכרתי אנשים נהדרים והחלטתי להמשיך לשבת איתם. פגשתי שם אנשים שיש לי איתם המון במשותף ומבחינתי יש שם אנשים שהם ממש אחים ואחיות שלי. אפילו הילדים שלי מכירים אותם ככה שהם סוג של משפחה. אני עצמי אלמנה והם אימצו אותי אליהם. כל פעם שאני צריכה עזרה, תיקון של משהו שהתקלקל מיד אחד החברים מתייצב אצלי ומסייע לי. אנחנו גם עוזרים לאנשים לבחור זוגיות", מספרת אשלג בחיוך, "יש לנו חבר בקבוצה שהוא פנוי עכשיו וכל פעם שהוא יוצא עם מישהי חדשה הוא מביא אותה לפרלמנט ובסוף אנחנו אומרים לו מה אנחנו חושבים".
מודריק: "זה משחרר ומנקה את המוח. השהייה בחוף הים עושה טוב, אנחנו שם גם בקיץ וגם בחורף, אף פעם לא מוותרים על המפגש והאווירה של הביחד עושה לנו טוב. אנשים מכירים אותנו בכל העיר, כל מי שבא לים. אנשים אפילו הגיעו לרגע ונשארו. יש חבר אחד שבא מנתניה במיוחד, שלוש פעמים בשבוע הוא מתייצב יחד איתנו".
מה עשיתם בתקופת הקורונה כשלא יכולתם להיפגש?
שמוליק: "היה קשה מאוד. אשתי ואני היינו עושים הליכות מסביב לבית אבל קראת סוף הסגר אשתי ואני היינו מתגנבים לחוף הים ועושים הליכות. זו כמובן תקופה שלא היינו נפגשים ולא שותים קפה וזו הייתה תקופה של שבועות קשים, אבל החזקנו מעמד עד שנפגשנו שוב. זו הייתה התרגשות גדולה לפגוש שוב את חברי הקבוצה".
הספר שלנו
לאחרונה החליטו חברי הקבוצה, כאמור, שראוי להנציח את מפגשיהם בספר. אחת החברות תיעדה את המפגשים בצילומים והחברים הוסיפו את הטקסטים.
"הרעיון על הספר עלה לי במהלך הליכה על חוף הים", מספרת אסתר, "סיפרתי על זה לחברת קבוצה בשם נילי שאני רוצה לעשות ספר שמאגד אמירות חכמות של אחת החברות ושאולי נקדיש גם פרק לשמוליק שהכל בפרלמנט סביבו. היא אמרה שלא צריך להסתפק רק בפרק אלא לעשות ספר שלם ולהכניס את כולנו, ככה זה נולד".
מודריק: "החברות האמיצה הזו שנרקמה עושה לכולנו טוב, יש לנו גם עץ משלנו ליד אשדוד ששם אנחנו נפגשים מדי חודש כדי לעשות פיקניק יחד. הפרלמנט הזה מהווה שחרור מהיום יום עד שאנחנו חוזרים למציאות בשעה תשע בבוקר".
