לא רבים יודעים זאת, אך לצד תפקידו כראש העירייה של אחת הערים הגדולות בישראל, משמש רז קינסטליך בשנים האחרונות בתפקיד "מודיע נפגעים", אותו תפקיד מייסר במסגרתו הוא נדרש לבקר אצל משפחות ברגע הקשה ביותר, כדי להודיע על פציעה אנושה או חלילה מוות של יקירם.
קראו גם:
"זה תפקיד שאני עושה בהתנדבות", מסביר השבוע קינסטליך, "זה תפקיד קשה ולכן מי שלא רוצה להיות שם לא נשאר. אני הגעתי אליו דרך חבר ששירת והציע לי להצטרף ולעשות שם את שירות המילואים שלי".
בכל שנה נקרא קינסטליך לשירות של שבועיים. "אלה שבועיים שבהם המדים מוכנים ברכב ואתה בכוננות ורק מתפלל שלא תגיע שיחה שתדרוש ממך ללכת למשפחה, אבל כשזה קורה אז נדרכים ומתגייסים.
"זה נכנס לי ישר ללב", הוא מודה. "זו יחידה שמורכבת מאנשים מאוד מיוחדים, כמו משפחה שתומכת אחד בשני, מדברים על הכל ועוזרים אחד לשני להתגבר על הקשיים. התפקיד הוא נורא וטעון. למעשה אני האדם שהמשפחה לא רוצה לפגוש. זה מפגש שכרוך בהמון בכי וסערת רגשות. אתה יכול לקבל סטירה או טריקת דלת, אבל בסוף גם חיבוק. כל הודעה כזו למשפחה נשארת חקוקה בראש. גם עכשיו כשאני מדבר, פתאום קופצות לי תמונות מאירועים שהייתי בהם, שמות של חיילים שנהרגו והייתי צריך לבשר למשפחות שלהם על כך".
יש אירוע שזכור יותר מאחרים?
"היה מקרה אחד ברחובות. טכנאי מוטס שנהרג ואני נדרשתי ללכת להודיע למשפחה. הגעתי לבית יחד עם הצוות וראיתי את כל המשפחה במרפסת. הם ראו אותנו וכבר ידעו למה באנו. אני מדבר על זה ויש לי צמרמורת בכל הגוף. ראיתי את האישה והילדים הקטנים שלו, היא דפקה לי על החזה בבכי וצעקה שאני אסתלק מהבית שלה. אתה אומר לעצמך 'אלוהים ישמור, הילדים הקטנים האלה, הם עכשיו יגדלו בלי אבא'. זה היה מקרה שאני זוכר היטב".
יש דרך קבועה להודיע למשפחה שהיקיר שלה נפל בצבא?
"יש הודעה כתובה שבה מנוסח מה צריך לומר. כל משפט מדוד ואין מקום לאילתורים. זו הודעה קצרה שמשתנה בהתאם לנסיבות ולמצבים. לצערי אני כבר זוכר את ההודעות בעל פה".
אחרי ביקור כזה בבית המשפחה, חוזרים לשגרה ולתפקוד רגיל?
"כשאתה עושה את זה מתוך שליחות אז אתה בתוך המטרה ומצליח להתנתק ולחזור אחר כך לשגרה. לומר שזה פשוט? כמו שאמרתי, התפקיד הוא עמוס רגשית. בצוק איתן למשל היינו מבקרים בכל יום בכמה בתים ואחרי המבצע הייתי חייב הפסקה של כמה זמן מהשירות כי זה באמת היה מאוד אינטנסיבי רגשית.
"בכל יום זיכרון התמונות חוזרות אלי ואני ישן פחות טוב בלילה", הוא אומר. "זה בא בהבזקים כאלה שמופיעים אצלי ואני סוחב איתי כל הזמן. אני רואה בעיניים שלי את תמונות החיילים שבבתים שלהם ביקרתי. זה חוזר בכל מיני סיטואציות כמו למשל אם אני רואה מישהו דומה לו ברחוב, זה מיד מקפיץ את הזיכרון".
