"הכי קל להכליל את החרדים"
דודי שמואל עמותת 'לשבוע מטובך'
בשנת 2003 הקים האדמו"ר מקרעטשניף את העמותה, שמתנדביה מחלקים מדי יום שתייה חמה ואוכל בבית חולים 'קפלן' ומפעילים מערך היסעים לבית החולים.
"אחי נפטר בחג הסוכות ולא ניתן היה לשבת שבעה, אז האדמו"ר הורה לנו להתחיל בפעילות לזכרו שהלכה והתרחבה", מספר דודי שמואל, מהפעילים הוותיקים, ומוסיף: "הקורונה עצרה את הכל היות ואנחנו לא יכולים להיכנס לבית החולים ולכן שינינו כיוון וכרגע אנחנו מסייעים לאנשים במגוון צרכים כמו רכישת תרופות, עריכת קניות. מלא פונים דרך הרווחה ובכל שעה יש שיחות, מהבוקר ועד הלילה. מה שקורה עכשיו מטלטל את השגרה. אנחנו משתדלים לענות על כל הפניות וכמובן אם מדובר בתרופות לא דוחים ומבצעים מיד".
הביקורת הנשמעת בימים אלה על הציבור החרדי לדבריו היא הכללה גסה, "הרבי שלנו דיבר על הקורונה ועל כמה צריך להישמע כמה צריך להיזהר. הוא אמר 'מי שלא ישמור על ההנחיות אני מסיר ממנו את האחריות'. עוד לפני שאמרו לסגור בתי כנסת הוא הורה לסגור, אין קבלת קהל, הוא סגר הכל והורה לאנשים להיות בבית. הכי קל להכליל. כשאני מחלק בקפלן שואלים 'אתה שייך לזרם הזה או הזה?' ואני עונה: 'אני יהודי'. אני לא מכליל אף אחד ומצפה שלא יכלילו אותי".
דרוש סנכרון בין העמותות לרווחה
ארז קרלשטיין 'לחיות בכבוד'
"יש לנו שני אתגרים גדולים להתמודד איתם כעת", אומר ארז קרלשטיין, מנכ"ל עמותת 'לחיות בכבוד' המספקת מדי יום למעלה מ־1,000 מנות חמות לקשישים ונזקקים בראשון לציון, "הראשון הוא הטיפול בקשישים שמצב כזה פשוט מסתגרים בבתים. במצב כזה אני צריך למצוא את הדרך להגיע עד אליהם מבלי לסכן אותם ולשם כך המתנדבים שלנו אמורים לעבור ביניהם ואין לנו מספיק כוח אדם. רק לפני זמן קצר קיבלתי שיחה ממתנדב שנכנס לבידוד וכעת אני צריך למצוא מישהו אחר עם רכב שימלא את מקומו וזה לא פשוט בכלל".
האתגר השני לדברי קרלשטיין הוא הכספי, "תורמים קבועים חושבים פעמיים לפני שהם מכניסים את היד לכיס ולכן אנחנו צריכים להיות מהודקים הרבה יותר מהבחינה הכלכלית".
בכל פסח אנשי הארגון מחלקים ארוחות מבושלות ללא פחות מ־20 אלף משפחות, "אני משתדל לא לחשוב פסימי אבל זה נמצא על השולחן. אני לא רוצה לקצץ בכמויות החבילות שאני מוציא, אבל בלית ברירה, אנחנו עלולים להוריד את כמות המנות שנחלק השנה, זה יצטרך לבוא על חשבון מישהו. אם היה סנכרון בין המדינה לבין עמותות הצדקה המצב היה יכול להיות טוב יותר. במצב הקיים היום יש משפחות שמקבלות סיוע כפול, מעמותות ומהרווחה, ויש משפחות שלא מקבלות כלום. אם רק היו מסונכרנים איתנו כולם היו יכולים להרוויח".
"גם הפקח הציע לעזור"
איתי וזנה ועומרי אוחנה עמותת 'חיוך למשפחה'
כבר מספר שנים שסניף בני עקיבא ברחובות מסייע בקביעות ל־50 משפחות נזקקות ברחבי העיר. "האריזה והחלוקה מתבצעות בימי שגרה מסניף בני עקיבא, אבל בגלל התקנות של משרד הבריאות האריזה עברה לשטח הפתוח", מסביר איתי וזנה, "גם במקום שאנשים יבואו לכאן לקחת את החבילות אז ההורים והחניכים יצאו לחלק. זה מקשה על הלוגיסטיקה".
עומרי אוחנה, חברו לפעילות, אומר שמנגד בגלל המצב יש יותר הירתמות, "אנשים תורמים יותר בקלות לעמותה. חושבים על המשפחות הנזקקות שנמצאות בקושי, במיוחד לקראת חג הפסח, ורוצים יותר לעזור ולתמוך כי לבוא ולהתנדב זה הרבה יותר קשה ומסובך במיוחד כרגע".
גם הם בימים אלה של אכיפת סגר כמעט מלא נתקלו בתקריות מול כוחות השיטור, "ביום חמישי הגיע מישהו מצוות החירום של העירייה", מספר עומרי, "הוא ראה את התאורה דלוקה מאחורי הסניף ובדיוק יצאתי החוצה, הוא שאל מה אנחנו עושים כי הוא חשב שיש פעילות של בני עקיבא ורצה להזמין משטרה, הסברתי שזה עמותה, הוא הבין וביקש סליחה והציע גם עזרה".
לדברי וזנה המצב מצריך מהם יצירתיות, "יש לנו אתר אינטרנט ודף פייסבוק ואנחנו מזמינים אנשים להתעדכן בפעילות ולראות תמונות".
"אנחנו בסכנת סגירה"
יפעת ממוקה ראשון אוהבת חיות
במשך 17 שנים פועלת עמותת ראשון אוהבת חיות עם כוח אדם מצומצם ותקציבים נמוכים, אך האהבה לחיות והרצון הטוב של המתנדבים היה הכוח המניע של המקום. כעת, בעצב רב, נאלצים הפעילים של העמותה להשלים עם העובדה שהמקום מקפיא את פעילותו. "קשה לנו מאוד, אין מילים לתאר כמה זה קשה", אומרת יפעת ממוקה, מהפעילות המרכזיות של 'ראשון אוהבת חיות' הפועלת כבר 17 שנה. "מדי שבת אנחנו מקבלים כלבים וחתולים מהכלבייה שבמושב אחיסמך, שנאספים מ־44 ערים ומועצות מקומיות, לצורך ימי אימוץ. כעת בגלל שאסור יותר להיפגש ולהתקהל, ימי האימוץ בוטלו ובמקביל הבעלים של הכלבייה באחיסמך נאלץ לסגור".
לדבריה גם המתנדבים לא מגיעים, "כי אין לנו גם אפשרות להיפגש ולכן אפשר לומר בעצם שלראשונה מאז שנת 2003 הפעילות שלנו מוקפאת ואנחנו בסכנת סגירה", אומרת ממוקה. "הפרדוקס הוא שדווקא בימים האלה אנחנו מזהים מספר גדול יותר של נטישות בעלי חיים, פי שלושה מימים רגילים, ואנחנו מתקשים לסייע ולקלוט אותם".
גם המשאבים הכלכליים של העמותה הפכו למועטים בשל המצב. "אנחנו רק חושבים מאיפה להביא כסף כדי לדאוג לכלבים שהחלו תהליך של אילוף או הליכים רפואיים. גם כואב הלב לבקש תרומות מאנשים שאין להם כסף כי הם פוטרו או הוצאו לחל"ת, אז אנחנו הפעילים נאלצים לתרום יותר מהכיס שלנו כי קשה לעמוד מהצד לנוכח מצוקת החיות".
"כולם עם אותם קשיים"
לידיה קורדירו 'האגודה לקידום המחר'
"יש מלא פניות חדשות ומאוד קשה לסרב", מספרת לידיה קורדירו שמפעילה כבר מספר שנים את העמותה ברחובות ומחלקת בקביעות מזון לכ־100 משפחות, "מצד שני, מאוד קשה לספק מזון כי אנחנו גם מקבלים פחות תרומות וגם יש פחות מתנדבים".
בימים כתיקונם מקבלת קורדירו מזון לחלוקה מאולמות אירועים ומסעדות, אלא שרבים מהם נסגרו בגלל המצב. "אנחנו מקבלים מכמה מקומות בודדים שעדיין פתוחים, אבל בכל שבוע זה נעשה יותר קשה. אם קודם היינו מחלקים את האוכל בין 100 משפחות, עכשיו אנחנו מחלקים פחות אוכל ל־150 משפחות, חשבנו לחבור לעמותות אחרות באיזור אבל כולם עם אותם הקשיים", היא אומרת.
המתנדבים של העמותה אורזים את האוכל בשקיות ויוצאים לבתי הנזקקים עם כפפות ומסכות, מתקשרים רגע לפני ומודיעים שמניחים את האוכל בכניסה לבית. "לקראת פסח המצב בכלל נעשה עוד יותר בעייתי ועכשיו כשאנשים לא יוצאים כמעט מהבית ולכן לא מביאים בתרומה מוצרים, נאלצנו לצאת בפוסט בפייסבוק בבקשה לתרומות כספיות כדי שנוכל אנחנו לרכוש את המוצרים בעצמנו.
"המשפחות מחכות", היא מוסיפה, "לא רק שהן מחכות, הן גם נותנות את הטלפון לנזקקים אחרים. כולם יודעים שיקבלו הרבה פחות מהרגיל. לצערי לי אין גב כלכלי ואני לא יכולה לממן ומקווה שמשהו ישתנה כדי שנוכל לחלק חבילות בתחילת השבוע".
"תורמים אומרים שתכף יזדקקו בעצמם לסיוע"
שני שרביט עמותת 'משמחים ילדים רעבים'
השבוע, תוך כדי עבודת אריזת חבילות המזון לפסח, קיבלה שני שרביט, מייסדת העמותה, סרטון ששבר אותה. "אמא אחת שלחה לי לנייד סרטון בווטסאפ שבו רואים את הילדים שלה בוכים כי הם רעבים. זה רק אחד הנזקים שמשבר הקורונה הביא איתו ואני צריכה לתת מענה לפניות רבות, אבל לצערי לא לכולם אפשר לעזור", היא מודה בכאב. "העמותה הוקמה על ידי לפני כשמונה חודשים במטרה לעזור למשפחות נזקקות. זה התחיל בעקבות סיוע פרטי שלי לכמה משפחות אבל הביקוש הלך וגבר והבנתי את גודל המצוקה שיש ואת הצורך של משפחות בראשון לציון לקבל סיוע. גייסתי מתנדבים שהתחילו לאסוף מצרכים, שכרתי מחסן ויצאנו לדרך. במקביל התחלנו ביוזמה להכנת כריכים לתלמידים שאין להם יכולת כלכלית להביא מזון לבית הספר".
במשך חודשי הפעילות הלך המחסן והתמלא במצרכי מזון ומוצרים נוספים כמו מוצרי ניקיון, "לצערי יש המון בעיות בגלל הקורונה. משפחות שאמורות להגיע אלינו למחסן כדי לקחת מוצרים לא יכולות לצאת מהבית ועכשיו אני צריכה למצוא מתנדבים שיביאו להם את החבילות. גם מוצרים רבים חסרים ואני מוצאת את עצמי כל יום במלחמה להשיג מצרכים. בעיה נוספת שנתקלתי בה היא עלייה במספר הפונים. אנשים שאומרים לי בבכי שהם לא היו רגילים לבקש סיוע ועכשיו בגלל שאיבדו את עבודתם הם לא יכולים להרשות לעצמם קנייה לחג. תורמים אומרים לי שהם לא יכולים לעזור והיו כאלו שאמרו בכאב שעוד מעט יגיע שלב שהם יצטרכו לבקש ממני סיוע. אני סומכת על הקב"ה שיעזור לנו ומקווה לטוב".
"הבדידות מסוכנת מהקורונה"
אורלי טרצ'טסקי 'עמך'
עד לפני שבועיים היתה עמותת 'עמך' בראשון לציון מהעסוקות בעיר. 100 מתנדבים ומתנדבות של השלוחה בראשון לציון נהגו לצאת למפגשים עם ניצולי השואה בעיר, לתת להם אוזן קשבת ולהפיג להם את הבדידות. כעת, 32 שנה לאחר שהעמותה הוקמה, מוצאים עצמם אנשי הארגון במצב שמצריך מהם פתרונות יצירתיים.
"העמותה הוקמה על ידי ניצולי שואה עבור ניצולי שואה וגם עבור בני הדור השני שצריכים פתרונות וסיוע", מספרת אורלי טרצ'טסקי, מנהלת השלוחה בראשון לציון, "הבעיה שלנו היא שהקהל של ניצולי השואה לא יכול לבוא במגע עם המתנדבים שלנו כי הם בקבוצת סיכון מובהקת. בהתחלה עוד הצלחנו לבצע את הפעילות וניצולים הסכימו לצאת מהבית, אבל כעת אסור והם גם חוששים לצאת החוצה. אחנו צריכים למצוא תחליף לקשר הזה ולכן מי שיש לו קצת הבנה טכנולוגית ממשיך לקבל תמיכה וטיפול באמצעות שיחות וידיאו או סקייפ.
יש כאלה ששומרים איתם על רצף תמיכתי דרך שיחות טלפוניות אבל זה נותן מענה מסוים רק לחלק", אומרת טרצ'יטסקי ומספרת בגלוי על החשש שלה: "הבדידות היא שמדאיגה אותי. החשש הוא שבסופו של דבר מה שיכול לפגוע בניצולי השואה יותר מהקורונה היא הבדידות. לשמחתי יש פניות רבות חדשות של מתנדבים שרוצים לקחת חלק ורק השבוע קיבלנו פנייה של קבוצה ממכינה קדם צבאית שלקחה על עצמה לאמץ ניצולים, וכל נער קיבל על עצמו לשוחח לפחות פעמיים בשבוע עם הקשיש שהוצמד לו".
