מייסדת "השירות למען הילד" ותושבת ראשון לציון אביבה ליאון, נפטרה בשבוע שעבר בגיל 91 לאחר שחלתה בקורונה.
קראו גם:
"החזון שלה היה שלכל ילד מגיעה משפחה שתעניק לו את היכולת לממש את עצמו כאדם שלם", ספדו לה חבריה לשירות. "היא היתה מבין הראשונים שראו ערך בייצוג זכויות הילד, והתייחסה לכל ילד כבעל ישות עצמית ובעלת זכויות".
ליאון עלתה מרומניה לישראל בשנת 1944 באוניית מעפילים, והשתקעה בירושלים. משם עברה לראשון לציון. בשנת 1965 מונתה למנהלת השירות, ותפקדה הן כפקידת סעד ראשית לחוק האימוץ והן כעובדת סוציאלית בשטח, והפכה את השירות למען הילד משירות הניתן במחלקות הסעד העירוניות, לכזה שניתן על ידי עובדות משרד הרווחה בפריסה ארצית.
ליאון ביססה את התסקיר של העובד הסוציאלי לחוק אימוץ (שכונה אז פקיד סעד לחוק אימוץ) לצורך הבקשה להכרזת ילד כבר אימוץ. כמו כן דאגה לבסס את ההבנה כי יש צורך לשמוע את קולו של הילד (בגיל המתאים) ביחס לאימוצו.
עם התפתחות השירות למען הילד, זיהתה צורך במתן מענה לנשים שנקלעו להריון לא רצוי ולא מתוכנן. היא פתחה את "מעון אמירים", שנתן מענה במשך שנים רבות למאות נשים. המעון סייע לנשים שפעמים רבות נשפטו לחומרה על ידי הסביבה והחברה.
ליאון האמינה במתן הזדמנות לליווי ושיקום הנשים, כאשר בכל מקרה נבחנה יכולתה של האם לגדל את הילד שנולד לה.
ליאון, שבשנים האחרונות התגוררה בדיור מוגן בירושלים, השאירה אחריה שלושה ילדים, 12 נכדים ו־21 נינים.
"אנחנו עדיין בשלב העיכול", סיפרה השבוע בתה, תמי. "אמא היתה באמת אישה נדירה, ועל זה אנשים רבים יכולים להעיד, גם במשפחה וגם מחוצה לה. מעבר לפעילות המקצועית שלה, היא גם הקימה את ארגון 'צעד קדימה', שמטפל בילדים עם נכויות שונות, והיתה כולה סביב נתינה. לאחר שיצאה לפנסיה היא עבדה במשך 11 שנים בעמותת 'עמך' עם ניצולי שואה ונסעה מדי שבוע מראשון לציון אל יד בנימין כדי להנחות קבוצה של ניצולות שואה חרדיות. יש הרבה אנשים שהיא השפיעה בצורה ממשית על חייהם".
במכתב הספד מאת חברותיה לשירות נכתב: "כאשר אדם הולך מן העולם הוא משאיר אחריו ילדים ומורשת. אביבה משאירה אחריה מורשת מפוארת. מעבר למשפחה הפרטית שהקימה, ילדים רבים זכו לחוויית שייכות במשפחה מאמצת בזכות פועלה וחזונה".
