קאטו יואה בן דוד (21), 16 פירסינגים
"יש לי חרדת מחטים בקטע מטורף. כל פירסינג שאי פעם עשיתי לווה בזמן רב של הכנה נפשית. הפירסינג הראשון שלי היה ספטום. עשיתי אותו בגיל 14 וזאת הייתה החלטה של רגע שקיבלתי. לא הפסקתי לקבל עליו מחמאות מהמשפחה שלי.
"העניין הוא שמבחינתי פירסינג זאת אמנות. אני שם את זה על הפנים שלי וזה כמו תכשיט קבוע. משהו שגורם לי להיות שלם עם עצמי יותר, להסתכל במראה ולהתגאות. אם לוקחים לי את הפירסינג לוקחים את מי שאני.
"נולדתי וגרתי בתל אביב כל חיי. גדלתי למשפחה מאוד מקבלת ואוהבת. אמא שלי היא האמא הכי מגניבה בעולם. כשעשיתי פירסינג בפעם השנייה, למשל, עשיתי את זה באמצע הלילה. כשהתעוררתי בבוקר צעקתי לאימא שלי: 'פירסינג, אמא, עשיתי פירסינג!', היא קראה לי: 'גיבור'. היום יש לי הרחבה של שישה מילימטר בספטום וזה הפירסינג האהוב עליי. באוזניים יש לי שני קונצ'ים (עגילי קונכייה), הליקסים (חישוק טבעת) ושתי הרחבות של 22 מילימטרים.
"אחד הסיפורים המרגשים שהיו לי בהקשר של הפירסינג קרה כשפגשתי לראשונה את בן הזוג שלי, איתו אני עומד להתחתן בקרוב. אחד הדברים הראשונים שהוא אמר לי היה: 'אני יכול לנקוש על הספטום שלך שלוש פעמים ולנשק אותך?'. אבל היו גם תגובות קיצוניות שהגיעו סתם ככה מאנשים אקראיים ברחוב שאני לא מכיר. קיבלתי: 'אתה מסננת', 'יותר מדי, יותר מדי' ועוד".
נמרוד דים (28), שבעה פירסינגים
"את הפירסינג הראשון שלי עשיתי בגיל 16. באותה תקופה ההורים שלי לא אהבו את הדברים האלה. זה הפך עוד יותר בעייתי לאחר מכן כשגילו שאני גיי, אבל את זה נשים לרגע בצד. עשיתי אז שני עגילים בשפה התחתונה שנקראים סנייק בייטס, פעם היינו קוראים לזה וומפייר (ערפד). אלה היו 'ימי ילדי הסנטר המקוריים'. אני זוכר שפשוט צלצלתי לאבא שלי, הודעתי לו שאני עושה את זה והוא התנגד. אבל אם אני רוצה לעשות משהו, אני עושה אותו, ועשיתי.
"בגדול, הייתי משנה את המראה שלי בכל כמה חודשים בצורה די דרסטית. היו לי בשיער כל צבע ותסרוקת אפשריים, וזאת היתה מלחמה נפשית ויומיומית עם אנשים ברחוב. תקפו אותי פיזית כמה פעמים בגלל המראה שלי, ותמיד נמנעתי מלהגיע להרבה מאוד מקומות. גם מבית הספר כמעט העיפו אותי בגלל המראה שלי. הפירסינג שממש שינה לי את החיים היה הבריג' – עגיל באף שנמצא בין העיניים. עשיתי אותו לפני שש שנים. הוא היה ממש חריג באותה תקופה. זה פירסינג שמשאיר צלקת די ברורה אם מורידים אותו. לקחתי בחשבון את התגובות שאקבל עליו ואת כל מקומות העבודה שכבר לא יקבלו אותי בגללו.
"הקורונה בעייתית לאוהבי הפירסינג. המסכות מעוותות קצת את האוזניים ומפעילות לחץ על האזור. צריך להוריד את המסכות כדי לעשות פירסינג בפנים, וכשעושים פירסינג צריך להימנע מלחץ או מטראומה".
אילנה וולוביק (23), 20 פירסינגים
"ההורים שלי עלו מברית המועצות ואני נולדתי בארץ, אחות אמצעית בין שני אחים. הפירסינג הראשון שעשיתי היה עגיל באף. אני זוכרת שאמא שלי לא בדיוק תמכה בזה, אבל בסוף הסכימה. משם המשכתי וכבר עשיתי עוד אחד ועוד אחד. בכל זאת, אני מגיעה ממשפחה מברית המועצות ולא קיבלו את זה בעין כל כך יפה כי אנשים שהיו מקועקעים או עם פירסינג היו מזוהים שם עם אסירים שהשתחררו מהכלא. ואני חושבת שפירסינג היה אז קצת פחות נפוץ, אבל עם הזמן הם למדו לקבל את זה ונפתחו.
"יש לי כמה דרמלים, עגילים שהושתלו מתחת לעור. יש לי אחד כזה אפילו מתחת לעין. זאת הדרך שלי לבטא את עצמי וזה מייחד אותי.
"במהלך החיים, כשהגעתי לראיונות עבודה מסוימים, הרגשתי שהמראיינים לא מתייחסים לזה בצורה כל כך יפה, והאמת שזה הפתיע אותי. אם העבודה היא פרונטלית אני עוד יכולה אולי להבין את התגובה. אני מקבלת לפעמים תגובות קיצוניות, כמו: 'איך את מקנחת את האף', 'האם זה כואב', 'האם זה פורים?' או 'את לא מתחרטת?', מצד שני, יש גם כאלה שמאוד מתלהבים וחושבים שזה נורא יפה".
ליאה בגדסרוב (32), 15 פירסינגים
"אצלי העניין של פירסינג פשוט רדף אותי. הסתכלתי על עצמי במראה, השתעממתי וחשבתי 'בא לי לשפר את המראה שלי'. לא הייתי מעוניינת בניתוחים פלסטיים, אבל כן בלשים חישוק שם או יהלום פה. אחרי שעשיתי את זה הרגשתי הרבה יותר שלמה. זה כמו נקודות חן, אנחנו מעצבים לעצמנו את הגוף.
"נולדתי ברוסיה, אני ארמנית, רוסייה־פולנייה. עליתי לארץ עם המשפחה שלי לירושלים כשהייתי בת שלוש. לפני שנתיים עברתי לתל אביב. אני בליינית ובאה מחיי הלילה לכן כשעברתי לתל אביב פרחתי. את הפירסינג הראשון שלי עשיתי בטבור כשהייתי בת 17 והאמת היא שאכלתי על זה סרטים כי לא ידעתי איך ההורים שלי יגיבו. הם באמת פחות התלהבו מהרעיון וביקשו שאני אוריד. מכיוון שאני בחורה עקשנית זה פשוט נשאר. לאחר מכן היה לי עגיל בלשון. לפני שעשיתי היו כאלה שאמרו לי שזה סקסי, אחרים אמרו שאאבד את חוש הטעם. גם אותו הסתרתי ולכן הפסקתי לדבר. להורים זה כמובן נראה נורא מוזר כי אני מדברת הרבה. את הפירסינג הכי נועז שלי עשיתי בצוואר, ממש במקום שבו יש שקע, לי יש יהלום. במשך חצי שנה חשבתי לעשות את הפירסינג הזה. מאוד חששתי מכך שאני רקדנית על עמוד וזה יפריע, אבל גיליתי שזה ממש לא מפריע.
"לפני כמה ימים קיבלתי תגובה ממש מוזרה על העגיל שיש לי בצוואר. באו אליי שני אנשים ואמרו לי: 'זה נראה כמו צנתור, כאילו ממש אפשר לשים שם צינור ולהעביר דרכו דברים'. עניתי: 'אמנם אתם קצת מרובעים, אבל אני ישנה עם זה ואוהבת את זה'".
ניק בן דוד (21), 35 פירסינגים
"הפירסינג הראשון שלי היה עגיל באף שעשיתי לעצמי בגיל 12. כשעשיתי אותו הייתי קטין וזה לא היה חוקי לעשות לקטינים פירסינג. אני זוכר איך החבאתי אותו אז. כי כל כך חששתי שיגלו עד שאימא שלי עלתה על זה ובסך הכל אמרה לי: 'חבל שהסתרת את זה ממני, יכולת פשוט להראות לי והכל היה בסדר'. מאז כבר עשיתי עוד ועוד פירסינגים. היו לי אפילו הרחבות בקונכיות בתוך האוזן.
"הטופ של הטופ היה בגיל 16 כשעשיתי הרחבה בלשון. אני חייב להגיד שזה לא באמת כואב. זה בדיוק כמו בדיקת דם – כמו שיש פעמים בהן בדיקות דם יותר כואבות לנו, ופעמים שפחות - זה פחות או יותר אותו הדבר.
"לפעמים אנשים מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהחלל החיצון. היו גם מצבים בהם הייתי עובר ברחוב ופתאום בן אדם היה עובר לידי וצורח. אני חושב שהרבה אנשים לא מקבלים מספיק את העניין הזה, אבל אלה אנשים חשוכים מאוד וצריך לקבל גם אותם".
ליאורה רוטשילד, 37 פירסינגים
"את הפירסינג הראשון עשיתי כשהילדים שלי היו קטנים ורצינו לעשות להם עגילים. אמרתי: 'לפני שאני עושה להם, אבדוק שזה לא מאוד כואב'. אז עשיתי עוד שני חורים באוזניים ואהבתי את זה. מאז זה פשוט המשיך והמשיך. בהתחלה, בכל פעם כשהייתי חוזרת הביתה עם פירסינג חדש, בעלי היה אומר לי: 'עוד פעם את והעגילים שלך?' אבל אנחנו נשואים כבר 40 שנה והיום הוא כבר מקבל בברכה את התחביב שלי. אגב, במקור אני ירושלמית חנונית, אבל תמיד הייתי קצת חריגה בנוף ומרדנית.
"שני פירסינגים נוספים נועזים שעשיתי נקראים 'דרמל' - זהו פירסינג מתחת לעור ויש לי בזרוע ובמחשוף.
"לאן שאני לא הולכת, בארץ ובעולם, אנשים כל הזמן שואלים אותי על זה. אנשים תופסים אותי ברחוב ושואלים אם אפשר לצלם לי את האוזניים. על הרקע הזה מתפתחות אפילו שיחות נפש. לפני שנים, כשזה עדיין לא היה כל כך נפוץ, הלכתי לעשות טיפול רקמות והמעסה ממש התאמצה לגעת אצלי באיזשהו 'מקום פנימי' כדי להבין מאיפה הרצון הזה מגיע כדי 'לעזור לי'. כמובן, לא היה במה לעזור ולבסוף עצרתי את הטיפול.
"בתקופה האחרונה הרגשתי שהקורונה כל כך סגרה אותנו עד שאחת התגובות הראשונות שלי ליציאה מההסגר היתה ללכת ולעשות שני עגילים נוספים באוזן".
