אתם גרושים, וביום בהיר אחד, אבי הילד המשותף שלכם, הגיע לקחת אותו בהתאם להסדר ראיה. האב, לא החזיר את הילד הביתה, אלא ברח עמו לחו"ל, בזמן שחשבתם שהוא שוהה עמו בגבולות הארץ. מה תוכלו לעשות? מה הדין במקרה כזה? נבקש להציג מקרה נוסף: אתם מגדלים ילד משותף עם אבי ילדכם. לאב יש הסדר ראיה, לפיו הוא אוסף את ילדכם המשותף ביום שישי בצהריים, ומחזיר אותו בשעה 18:00 ביום שבת. במקום זאת, הוא החזיר את הקטין בשעה 20:00, כלומר – באיחור של שעתיים. מה תעשו במקרה כזה?
אז מהי חטיפת ילד?
חטיפת ילד, היא סיטואציה שהורה לא מקיים הסדר ראיה, מתוך כוונה לקחת את הילד המשותף מההורה השני, לצמיתות. כלומר, חטיפת ילד היא סיטואציה שבה הורה לוקח ילד למדינה זרה, מבלי לקבל הסכמה של ההורה השני או ללא צו שיפוטי. אי עמידה בהסדר ראיה, כפי שתיארנו בתחילת המאמר, היא סיטואציה של הפרת הסדר ראיה, שיש לה סנקציות בדין, אך היא אינה מוגדרת כחטיפת ילד, בהתאם לחוק ובהתאם לאמנה – שעליה נסביר בחלק הבא של המאמר.
אמנת האג – בעניין חטיפת ילדים:
בשנת 1955, מדינות העולם כרתו אמנה הנקראת אמנת האג (להלן: "האמנה"). אמנה זו, כוללת את כל מדינות העולם החופשי, והיא נועדה להבטיח קיום של הסדרי ראיה, ולמעשה למנוע סיטואציות של חטיפת ילדים על ידי הורה אחד, מהורה אחר, למדינות זרות. האמנה קובעת הסדרים משפטיים פשוטים ומהירים, במקרים שבהם הורה חוטף את ילדו מהורה אחר, ומעביר אותו למדינה אחרת. כלומר – המטרה של האמנה, היא דאגה להחזרת ילדים וקיום המשמורת, לפי הדין של המדינה שממנה נלקח ילד. כמובן, גם מדינת ישראל חתומה על האמנה. בהתאם, מדינת ישראל גם אשררה את האמנה כחלק מהמשפט הפנימי שלה. האשרור, בא לידי ביטוי בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א–1991 (להלן: "החוק"). לפי החוק, אדם שחטפו ממנו ילד, יכול להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שהוא הגורם המוסמך לעסוק בחוק זה. נדגיש כי תביעות לפי האמנה, הן תביעות בעלות סדר דין מהיר, יחסית, מיוחד ומותאם. כמו כן, אלו הליכים שמתבררים במהירות.
כאמור, בהתאם לאמנה, חטיפה של ילד, היא סיטואציה שבה הורה לוקח את ילדו מהורה אחר, בניגוד לדין המקומי או הסדר משמורת, ומעביר אותו למקום אחר, במטרה למנוע קשר עם ההורה השני. במקרים כאלו, למשל – העברת קטין ממדינה למדינה, נכנסת לתוקף אמנת האג, ולהורה שממנו לקחו את הילד, יש זכות להגיש תביעה לפי האמנה והחוק הישראלי (בישראל, ניתן להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה). נזכיר שאי עמידה בהסדר ראיה, כגון איחור, אינה מהווה חטיפה לפי האמנה והדין הישראלי.
ניהול הליך משפטי בישראל:
כאמור, במקרים של חטיפת ילד, הדין הוא שיש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. כאמור, קיימים סדרי דין מהירים ומותאמים לתביעות כאלו. בהתאם לאמנה, בישראל קיימת רשות מיוחדת שנועדה לסייע במקרים של חטיפת ילדים – הרשות היא היועץ המשפטי לממשלה, שמחויב ביישום ופיקוח על החוק הזה. מכאן, כאשר נוצרת סיטואציה של חטיפת ילד, יש להגיש תביעה. התביעה מתבררת במהירות, ואם הוכח שקטין נחטף שלא כדין, הרי שבית המשפט יורה על החזרת הקטין. לאחר מכן, בסיוע של היועץ המשפטי, יש לפנות למדינה שאליה נלקח הקטין, ואם היא חברה באמנה, הרי שגם במדינה זו – צריך להיות גוף שנועד לסייע וליישם את פסק הדין שניתן במדינה האחרת, שממנה נחטף הקטין. כמובן שבכל העת, חשוב מאוד להיות מיוצג על ידי עורך דין דיני משפחה, בעל ידע וניסיון בתחום.
נעיר, כי יש מקרים חריגים, שבהם בית המשפט בישראל לא יורה על החזרת קטין, למשל – במקרים שבהם יש חשש שהחזרת הילד תגרום לו לנזק פיזי, או כאשר הוא מצוי בסכנה.
לסיכום:
חוק אמנת האג, נועד להבטיח את הוראות האמנה בדבר החזרת ילדים חטופים. בסיטואציה שבה אכן יש להגיש תביעה, חשוב להיעזר בעורך דין מקומי–ישראלי, מומחה בתחום המשפחה.
המאמר נכתב בשיתוף עם בלוג דיני משפחה
