היה מרגש לחזות השבוע בגן יבנה באדם מבוגר למדי שיוצא מהרכב, מגיע לדוכן הפלאפל של כרמי אביגדור ומבקש מנה עבור אמא שלו שממתינה ברכב ועוד שלוש מנות לקחת.
הקליינט נטל אותו בין אצבעותיו, כמובן, וניגש להביא אותו לאמו הישישה שהמתינה ברכבו. סדר עדיפויות, כבר אמרנו.
עשינו עסקית
המוכרת הצעירה, אולי בת 16, היתה מאוד נמרצת, יסודית ומהירה בעבודתה, במיוחד כשמאחור משגיח עליה כרמי עצמו. "מה תרצה, גבר?", היא החמיאה לי ואף הגישה שני כדורים, שסייעו להקל על הבחירה בין שלוש האופציות המופיעות בתפריט: שקשוקה, שניצל או פלאפל. מדובר בתרגיל מתוחכם, אגב, כי ברגע שאתה טועם את הפלאפל לא ממש בא לך משהו אחר.
אביגדור כרמי עושה כדורים בינוניים בגודלם, רכים ועשירים בטעם. ניתן היה לשים לב בקלות לעובדה כי כל מי שבחר משהו אחר מהתפריט בזמן ששהייתי במקום, הגיע עם הבקשה מהבית. כל מי שבהה בתפריט תוך כדי לעיסת כדור הפלאפל בחר לפגוש כדורים נוספים בפיתה, רק כמנה או כחלק מהארוחה העסקית.
עסקית מוזרה יש כאן. ב־24 שקל מציעים לך מנת פלאפל ופחית שתייה. יש אפילו תמונה של הצעת הגשה. למה זה מוזר? כי גם כך מנת פלאפל עולה כאן 17 שקל ופחית שבעה שקלים. אז מה עסקית בזה?
אז לקחתי עסקית, כמובן, כי אני יודע מתי זה משתלם ומתי לא. עניין של ראש עסקי. הפיתות כאן, גם בעסקית וגם במנה הרגילה, הן כאלה שהלוואי שהחיים שלי היו מרגישים כמוהן: רכות, עבות, חמות, מכילות, עומדות בלחצים ולא מתפרקות גם כשקשה.
אז בתוך מה שהיו יכולים להיות החיים שלי, אם הכל היה מסתדר, הנערה מרחה חומוס טרי ומצוין שעושים במקום וחריף ששווה לחרף נפשך עבורו (מצטער, הייתי חייב) וגלגלה פנימה כמות נאה של כדורי פלאפל.
נכון, היה אפשר להכניס פנימה עוד אחד או שניים, כי בפיתה כזו חשוב לבדוק גבולות, אבל אני לא קטנוני, וזו כנראה כמות הכדורים שמקבלים בעסקית. בטח ברגיל מקבלים יותר.
בנוסף קיבלתי קערית קטנה עם צ'יפס טעים ובקבוק שלם של טחינה לשימוש אישי. אולי זה הסיפור של העסקית, בקבוק טחינה לשימוש אישי.
ומי שבא נאמר לו אהלן
קר בכרמי. יריעות הפלסטיק המגולגלות משום מה לא נפרשו והרוח הנושבת בגן יבנה בצומת הרחובות השופטים והרצל היא הרבה יותר מקרירה. הפועלים בשולחן ליד, שמעדיפים קור על פני לחזור לעבודה, מדברים על כבל שנקרע באיזה מקום בעיר.
הכבל מאוד מטריד אותם כנראה, כי היא הם לא מפסיקים לדבר עליו בהמון התלהבות. בחור ברכב מסחרי עמוס חומרי בניין שעובר ממול מצפצף למשוך את תשומת ליבם והם מזמינים אותו להצטרף אליהם.
הוא נעתר ומזמין מנה פלאפל. השאלה הראשונה שהוא שואל אותם היא מה קורה עם הכבל. הפועלים נראים מאושרים מהשאלה, גם כי יש להם המון מה לספר עליו, גם כי הם גם לא חייבים לשוב מיד לעבודה, וזה גם יופי של נושא לשיחה.
כשחזרתי הביתה, עשיר במידע, שאלתי את אשתי מה עם הכבל, כי רציתי לראות אם שיחות כאלה בינינו יכולות להחיות את היחסים, שבאופן טבעי אחרי שלושים שנה דועכים מעט.
היא ענתה לי כמעט מיד שאין לו סיכוי בפריימריז של העבודה כי גבאי סימן אותו. אני הרגשתי תקוע באזור דמדומים.
כשהפועלים הלכו ונותרתי לבדי קופא מקור ומשועמם מעט, חיפשתי חומר קריאה. את התפריט כבר הכרתי בעל פה, ואז נתקלתי במפיות שעמדו על השולחן. המפיות הלבנות עם הכיתוב האדום היו שייכות בעבר למסעדת "אהלן וסהלן" מאום אל פאחם, שהיה לה, מתברר, סניף גם בכוכב יאיר וסניף נוסף של מסעדת "קנתאקי" (כך במקור) ששייכת לאותם בעלים וחבל לעשות מפיות רק עבורה.
לאחר בדיקה קצרה מתברר שהמפיות עשו את הדרך מוואדי ערה לדרום משום ששני הסניפים של "אהלן וסהלן" נסגרו, אבל זה לא הפך את המפיות ללא רלוונטיות כי טחינה זה מנגב יופי יופי, גם בגן יבנה.
חם שם בפנים
אומרים שצריך להמתין מספר דקות לראות אם אתה עדיין רעב לפני שאתה מזמין מנה נוספת. אבל היה לי ממש קר, היה לי ממש טעים והיה לי ממש משעמם, אז לא היתה לי שום מוטיבציה להמתין.
את המנה השנייה אכלתי ברכב עם חימום דלוק. לא יוצא לך יותר מדי בחיים לקנא בכדורי פלאפל, אבל הבנתי לראשונה בחיי איך הם מרגישים כשהם מתגלגלים חמימים ורכים בחיקה של פיתה עבת בשר.
ברדיו, אגב, איתן כבל דיבר על הפרוצדורה.
מראה מקום:
"פלאפל כרמי אביגדור", השופטים 4, גן יבנה
שעות פעילות: א'-ה' 9:00-21:00
טלפון: 052-3910696
פסקול: כבל
תג מחיר: פלאפל - 17 שקל, פחית - שבעה שקלים; סך הכל: 24 שקל
