את החתונה הזאת גיל בן סלמון ואשתו אודאל לא ישכחו לעולם. במשך חודשים רבים הם תכננו את האירוע המושלם אלא שהוא בוטל בשל משבר הקורונה, והזוג לא התכוון להרים ידיים. "קמתי בבוקר ואמרתי לאודאל שלא אכפת לי משום דבר, בסוף היום היא תהפוך לאשתי - וככה קרה", הוא מספר. "אולי זאת לא החתונה שרצינו אבל אין ספק שהיא היתה הרבה יותר מרגשת".
ביום שני האחרון התכנסו מספר מצומצם של בני משפחה בבית הכנסת השכונתי בראשון לציון וצפו בחופה של גיל ואודאל. "החתונה שלנו היתה אמורה להתקיים השבוע בחוות אלנבי יחד עם עוד 300 חברים ובני משפחה אבל הקורונה הרסה לנו את התוכניות" מספר גיל. "ככל שהתאריך התקרב הבנו שחתונה כמו שתכננו כבר לא תהיה".
ומה עובר במחשבות?
"נכנסו להלם ועצב. בכינו ימים ולילות עד שהבנו שזה לא יעזור ושצריך לחשוב קדימה. מבחינתי זאת לא הייתה אופציה בכלל לדחות את האירוע. החלטתי שלא משנה מה, אנחנו נהיה זוג נשוי. בבוקר קמתי, הסתכלתי עליה ואמרתי לאודאל 'תקבעי לך את זמני המקווה כי הערב אנחנו מתחתנים'".
ואז?
"מאותו הרגע התחלתי לעשות טלפונים ובראש התקשרתי לרב חנן קוחונובסקי שהסכים לחתן אותנו. אחר כך הודעתי למשפחה הקרובה ביותר, הורים ואחים שזה הולך לקרות. לצערי אחד מהאחים שלי לא היה נוכח בגלל שהוא היה בבידוד. החתונה היתה מאוד קטנה אבל גם הכי מרגשת שהיתה יכולה להיות. אני גם רציתי שאודאל תרגיש את אותה חוויה של כלה ביום חופתה, שתתרגש ותיהנה מהיום הזה, שתתנהג ממש כאילו הכל רגיל".
היו הפתעות במסגרת ההכנות?
לא באמת, חוץ ממקרה אחד. היא הלכה לספר ולבשה את שמלת הכלה אבל כשבאתי לאסוף אותה קיבלתי מעצור מהספר שלה שלא הסכים שנהיה יותר מדי אנשים במקום. אז חיכיתי לה בחוץ, שמתי מוזיקה ופתאום אנחנו רואים שכל השכנים מסביב מתאספים סביב המרפסות ומוחאים לנו כפיים. זה הפך את הרגע לאחד המרגשים".
ומה היה התחליף של אוכל מפואר, ריקודים וליל כלולות?
"הבאנו קצת בורקסים, מעט חטיפים רק כדי לייצר אווירה חגיגית אבל תוך זמן קצר, 40 דקות על השעון כבר כולם היו בדרך הביתה. אחרי החופה אשתי ואני הזמנו המבורגר וככה חגגו את היותנו בעל ואישה. לפחות יהיה מה לספר לנכדים".
