״רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן הִנֵּ֣ה הִנָּ֑ם וְלִירוּשָׁלִַ֖ם מְבַשֵּׂ֥ר אֶתֵּֽן״- ישעיהו מא׳ כז׳
יש סוגי אהבה רבים: אהבה לבן זוג, אהבה למשפחה, אהבה לחברים, אהבה למדינה ויש אפילו אהבה לעיר.
לא מקרי בעיניי שראשון לציון, העיר שלנו, חוגגת יום הולדת בט"ו באב, ביום האהבה, כי מי שנולד וגדל בראשון יודע שזו עיר שעברה המון תהפוכות - ושנמצאת בתוך העורקים.
היא התחילה כמושבה קטנה. לסבא רבא שלי הייתה מכולת ברחוב הרצל 5, אחת היחידות אז, ולמשפחה, בין הפרדסים שכבר לא קיימים, היה מפעל צימוקים.
ממושבה הפכה ראשון לציון לעיר היין והקניונים, הרביעית בגודלה בישראל: אורבנית, סואנת ומלאת אטרקציות. מרכזי קניות אדירים, חוף ים עם טיילת, מסעדות לרוב וגם פאבים, לייב פארק, מוזיאון אגם, סופרלנד, חי כיף ובקרוב, מתחם האלף. כל זה לצד היסטוריה: הבאר, בית הכנסת הגדול, הבית ספר העברי הראשון, גן המושבה ועוד.
הבנייה המואצת החלה בשנות ה-80, שינתה את פני העיר והעלימה את הדיונות הידועות לשמצה ובמקומן נבנו שכונות מערב ראשון. ועדיין, למרות גודלה, עדיין יש בה את אותה תחושה קהילתית, משפחתית וביתית כמו פעם, כי בראשון, בסופו של דבר, כולם מכירים את כולם.
איתה גדלתי בשכונה, עם זה למדתי בתיכון וההוא בכלל מתנועת הנוער. שלא נדבר על כל האחים של. ועדיין זוכרים שאני בכלל הנכדה של לאה ואיזו אישה היא הייתה.
בשנים האחרונות תרמו לשמירת תחושת הקהילתיות והערבות ההדדית בעירנו גם הקמת קבוצות עירוניות מגוונות ברשתות החברתיות, בווטסאפ ובפייסבוק, שיצרו חברויות, שיתופי פעולה, תרומות, עזרה לעסקים ואפילו קשר ישיר עם נבחרי הציבור בעיר. אני שמחה שלקחתי חלק פעיל ומרכזי מאוד בתהליך הזה.
אז ראשון שלנו כבר לא ילדה. היא חוגגת 138 קייצים, וכמו שהיא השתנתה בשנים האחרונות, רק אלוהים יודע לאן פניה מועדות.
אבל דבר אחד בטוח: היא תמיד בליבנו וכולנו מאחלים לה רק מזל טוב.
בתמונה: אני בהפנינג ט"ו באב, שהוא גם יום ההולדת של ראשון, בשנה שעברה בגן המושבה, כשעוד לא חלמנו שהקורונה תגיע ותשבש את כל התוכניות.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון -הירוקים