״על ניסים ועל הנפלאות״ אנחנו שרים כל שנה בחנוכה.
חג שכולו אור, פלא והרבה שמן.
כמו המכבים בזמנם, גם בדורנו אנחנו מחכים לנס שיציל אותנו מהמשבר הבריאותי, הכלכלי והנפשי שאנחנו חווים בשנה האחרונה.
האם פך השמן בן זמננו הוא החיסון המיוחל? ואם הוא הנס שלנו - למה, בעצם, אנחנו חוששים ממנו כל כך?
האם מדובר בפחד מהלא נודע או במשהו הרבה יותר עמוק מזה?
לאזרחי העולם לקח המון זמן להתרגל לסדר החדש. הריחוק החברתי והמסכות הם רק קצה הקרחון של השינוי החברתי שאותו אנחנו עוברים.
בגללו ממשלות יציבות, דוגמת ממשל טראמפ, נפלו, וגם אנחנו עומדים בפני בחירות נוספות. במרץ השנה נדע אם גם אצלנו הקורונה תשנה סדרי עולם.
ברור לכולם שבתוך הכאוס שנוצר, בין בידוד לסגר נוסף, החיסון יכול להחזיר את מצבנו, פחות או יותר, לקדמותו. אבל הוא עדיין לא הוכיח את עצמו. הוא נוצר תוך זמן קצר יחסית, מה שגורם לרבים מאיתנו לחשוש מקבלת החיסון ולפקפק ביכולתו.
אני מודה שגם אני מפחדת מתוצאות החיסון ואיך הוא ישפיע עליי ועל קרוביי. אבל אני חושבת שכל אחד צריך לקחת אחריות אישית ולעשות זאת כדי שסוף סוף נוכל לחזור לשגרה.
אתם יודעים - לראות סרט, לשבת בבר וליהנות מאירוע רב משתתפים.
אולי זה לא מקרי שהחיסונים הראשונים יינתנו ממש בקרוב, בסמיכות לחג החנוכה, חג של ניסים ונפלאות.
הצוותים הרפואיים ערוכים לספק 60 אלף חיסונים ביום, כך שתוך זמן די קצר יהיה ניתן לחסן את כל אזרחי מדינת ישראל ולחזור לשאלה של כל חג חנוכה: מה עדיף - סופגנייה עם ריבה פשוטה או מיוחדת עם תוספות שונות ומגוונות?
את התשובה שלי קיבלתם בתמונה.
חג אורים שמח!
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון -הירוקים
