כשהייתי קטנה ראיתי את הסרט הנפלא ״דלתות מסתובבות״ עם גווינת פאלטרו היפהפיה.
החיים שלה ילכו לכיוונים שונים אם תיכנס לרכבת או אם תפספס אותה.
יש רגעים בחיים שהם כאלו - יש שבמודע משנים חיים ויש כאלה שבטעות או בהינף הגורל.
קראו גם:
כתבתי מגיל צעיר.
כתבתי למגירה, כמו שקראתי לזה, אבל זה היה חלק בלתי נפרד מחיי. זה היה ועדיין הדרך שלי לבטא את עצמי.
בשיחה קשה לי להתבטא ככה - אני מתבלבלת, אוצר המילים שלי נוטה לסלנג ובאופן כללי, אני נבוכה בקלות. כמה קל בכתיבה. אפשר למחוק ולכתוב מחדש, לתקן, להוסיף, לשנות ובעיקר, להפליג בדמיון.
זו גם הסיבה שלאנשים קל - לטוב ולרע - בעולם הווירטואלי. היד קלה על המקלדת.
אבל נחזור לענייננו: למרות המשיכה והאהבה שלי לכתיבה בחרתי ללמוד ראיית חשבון.
רציתי מקצוע, תפקיד מקצועי וקר שיהווה קרקע בטוחה עבורי. אין ספק שיש הרבה עניין ועומק גם בתחום הפיננסי ומאחורי המספרים הברורים עומדים אינטרסים, אינטריגות ולא מעט פוליטיקה.
לא סתם נאמר בסלנג האמריקאי שכסף מסובב את העולם.
כשהתחלתי להיות מנהלת פורום התושבים של ראשון, התחלתי לכתוב פוסטים על ענייני דיומא ועם הזמן, גם בעיתונות המקומית.
הכתיבה התחילה לצאת מן המגירה אל האור ואין הנאה גדולה מזו שהתחביב הופך למציאות, שהכתיבה שלי קורמת עור וגידים ואנשים נהנים לקרוא את מה שאני כותבת מדי שבוע.
לסיכום, החיים מפתיעים ואף פעם אי אפשר לדעת לאן הם ייקחו אותך ולאיזה כיוון הם יזרמו, והכי חשוב: צריך לזרום ולחבק כל הזדמנות שצצה בדרך, כי אף פעם אי אפשר לדעת איך זה יסתיים ומה תלמדו בדרך.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון -הירוקים
