בתלמוד כתבו "משנכנס אדר מרבין בשמחה", והם לא טעו.
תמיד בחודש הזה יש שמחה באוויר.
זהו גם חודש יום ההולדת שלי, וכמו בכל שנה, הוא מביא תמיד משב רוח רענן ולא רק בגלל שהאביב קרוב.
השנה אמנם חגיגות פורים לא יהיו כדלקמן, ויש לנו בחירות נוספות שמפלגות את העם, אבל התקווה כבר מרחפת בכולנו.
באופן בלתי צפוי, אני פחות אוהבת את חג פורים. בין משלוחי מנות, אוזני המן, רעשנים ומסכות אף פעם לא הבנתי מה כיף כל כך בחג הזה.
קראו גם:
גם ככה מבחינתי "כל העולם במה ואנחנו השחקנים" (שייקספיר אמר. לא אני). אז אם כל הזמן אנחנו עוטים מסכות ומתחפשים, למה צריך את כל הבלגן הזה?!
אבל משהו באושר ובשמחה שהחג הזה משרה תמיד נדבק בי בסוף.
רוצה או לא רוצה.
מה גם שכאישה, תמיד התלהבתי איך אישה יהודייה, אסתר המלכה, הצליחה בחוכמה (וגם בעורמה) להציל את העם היהודי מהמן הרשע.
ונחזור לחודש אדר שהוא מלשון המילה "אדיר", והוא אכן אדיר. הוא מבורך בריפוי ובברכה בדבר הסמוי מהעין, מה גם שלפי המסורת היהודית, הוא חודש מזלם של היהודים ומה אנחנו צריכים עכשיו אם לא מזל לסיים את המגפה?
יש תחושה באוויר שאנחנו קרובים מתמיד לסיום המגפה ואין שמחה אדירה מזו.
ואם בסיום המגפה עסקננו, אני כבר התחסנתי בפעם השנייה. כאבה לי שוב יד שמאל, אבל הרצון לצאת מהמשבר גובר על הכל ואפילו ראש הממשלה, בנימין (ביבי) נתניהו שיתף את הפוסט שלי מתחסנת.
רק נשאר לי להמתין לתעודה הירוקה ולקרוא לכולכם ללכת להתחסן!
חג פורים שמח ומבדח!
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
