״הו כמה שרציתי כלב!
(אפילו כלב מסכן וקטן)
אפילו כזה שאוכל רק עשב,
העיקר שינבח ויהיה נאמן".
כך שר אריק איינשטיין.
יש רגעים בחיים שאף פעם לא שוכחים.
היום שברונו, הכלב המפורסם שלי, נכנס לחיי הוא אחד מהם.
זה קרה השבוע לפני שבע שנים.
קיבלתי אותו לאומנה מעמותת "ראשון אוהבת חיות" לכמה ימים.
ברונו ננטש פעמיים, והוא היה עצבני ותזזיתי.
זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון.
היה לי מאוד קשה איתו. הוא לא מצא את עצמו ואני, שגדלתי עם כלבים, התקשיתי להכיל אותו.
לאחר כמה ימים, הוא ברח לי באחת מההליכות שלנו.
הוא רץ עד הקצה השני של העיר, משכונת אברמוביץ במרכז לשיכון המזרח - כדי לחזור למשפחה הקודמת שלו.
כשמצאנו אותו, מלוכלך ועצבני, הבנתי שהאומנה הסתיימה ושהוא צריך בית.
זה היה קשה אבל לא הצטערתי לרגע.
ומה שברונו הרוויח – אני הרווחתי פי 10.
מה לא עברנו מאז ביחד?! חגים, שמחות, עצב, טיולים, ים, הליכות משותפות ואפילו קורונה, שיש לי הרגשה שזה היה אחד הזמנים האהובים עליו.
זמן האיכות של שנינו - הייתי יותר בבית, ההליכות התארכו ואפילו חברים התנדבו לקחת אותו גם לסיבוב.
בקיצור, הייתה לו תקופה ממש טובה.
אין ספק שכל מי שמכיר את ברונו מתאהב בו. כלב מלא אהבה ושמחת חיים שכמותו.
ממליצה לכל אחת ואחד כדי להבין מה זו אהבת כלב - אהבת חינם אמיתית - ולאמץ כלב מעורב, נטוש שיאהב אתכם בלי תנאים.
לא תצטערו.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
