כל שנה בליל הסדר אנחנו שואלים כלאחר יד "מה נשתנה הלילה הזה?". אנחנו יושבים בחיק המשפחה המורחבת, לבושים בבגדים חדשים, מאופרים בקפידה, כשיום קודם לכן עשינו פן וצבע, פדיקור ומניקור, ולא שכחנו כמובן לסדר גבות.
השנה ליל הסדר היה שונה לגמרי. מכל הבחינות.
עדי זהרעדי זהר
עדי זהר
(צילום: פרטי)
הסגר התחיל כבר יום קודם לכן. חנויות הבגדים והמספרות היו סגורות. אין פדיקור, אין מניקור, ואין מה לדבר על גבות.
ישבנו בחיק המשפחה הגרעינית מלווים בזום שנתקע מדי פעם. התפללנו להמצאה טובה יותר ממנו, אם כבר נגזר עלינו להעביר ככה את הערב...
יומיים קודם לכן פנו אליי מעמותת "עם אחד - שולחן אחד" בתור משפיעת דעת קהל בעירנו על מנת להפיץ יוזמה ארצית שגם נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין נרתם אליה: שירת "מה נשתנה" במרפסות, בגגות ובגינות, כדי שאף אחד לא ירגיש בודד בחג.
ואכן, בשעה 20:30 נשמעה מכל עבר השירה המרגשת של השכנים, שהדהדה בכל רחבי הארץ.
כי גם שאנחנו לא מסובין כמו בכל שנה, אנחנו עדיין ביחד ואף אחד לא יעצור אותנו. אפילו לא הקורונה.
אם עברנו את פרעה, ואם כבר בנינו את ירושלים, גם המשבר הזה יעבור וממנו רק ניבנה ונתחזק.
אני מאחלת לכל בית ישראל חג שמח, ושבשנה הבאה כל זה ייראה כחלום רחוק.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים

פרסום ראשוני: 08:23 , 12.04.20